לפעמים את שותקת קצת יותר מידי והעיניים שלך מחפשות תשובות.
השתיקה שלך תהום ועינייך כבויות ועייפות.
הנשימות השקטות שלך חותכות את השקט של הלילה ורוח נושבת בוילון
הלבן.
ואני בתוך החושך מביטה בך ישנה וכאבך נשזר בכאבי וביחד הם
יוצרים את מחול השדים שלי ושלך.
אני נושקת לשפתייך, געגוע ישן, טעמך מר ועצוב, דמעותיי נופלות
על עינייך העצומות.
הנה הפחד שלי אוהב אותך בטירוף, ואת יודעת שאני שלך וידייך
עוטפות את גופי הכאוב אך אין בהן להפשיר את קיפאוני הפעור.
קור קשה זורם מעורקי לתוך ליבך והוא פועם במקום ליבי ואני רוצה
לאהוב כמו שאוהבים, ואהבתי קפואה כקרח והיא משאירה צלקות כפור
בלבבות אהובים.
את צומחת לתוכי מתוך הסדינים ואצבעותייך הארוכות מטיילות על
גופי, נוגעות לא נוגעות בעור החשוף, פותחות פצעים ישנים
וחופרות בהם עד כאב והצעקה קורעת את הדממה לגזרים והדמעות שלי
שזולגות מעינייך מרפאות את הפצע וחופרות נתיבים חדשים לאהוב
בהם.
כמה את יפה כשאת בוכה, כמה שאת פוחדת.