[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







הילה חיות
/
מילים כמו כתמי רורשך

"את יפה כמו סרטן", הוא אמר לך, ואת האמנת - עד היום כל דבר
שנגעת בו הפך לממאיר. "ההתפשטות שלך היא מנטרה חולנית של
אכזבה, ואת חושבת כל הזמן על מוות" הוא בוחן את תנועות פניך.
את נזהרת עכשיו. יודעת שכל תנועה מגלה משהו ממך. את מנסה
להסביר לו שאת מאוהבת, והוא מפטיר "את מאוהבת רק באהבה, אנשים
בשבילך הם כמו ים". מלים סתומות מדי, מה הוא רוצה להגיד לך
בעצם? אולי זה מן משחק כזה, כמו מילות רורשך, והוא רוצה לראות
איזה את מתגלה לו בתוך הכתמים.
את יכולה להגיד את כל מה שהבנת כבר מזמן. כשאף אחד לא שומע את
צועקת לעצמך - "זונה מלוכלכת". הראש שלך שותק עכשיו, גם הוא
כבר התייאש מהקלות הזו שבה את משתנה. "כשאת לבד את משקרת?" הוא
שואל פתאום ואת נזכרת שאת לא ממש ככה עכשיו-רק לעצמי, או
לקירות לפעמים גם לעציצים שלי אבל אותם הרגתי כבר מזמן - אז
לשקר למי שמת זה לא ממש נחשב, נכון?! הוא מחייך. אפילו אותו את
מצחיקה לפעמים. יש לו פנים של מורה להיסטוריה.
"כשנוגעים בך מה את מרגישה?" את מתנערת פתאום אל מול התעוזה
שלו ואחר כך מחייכת. לא האמנת שיהיה לו האומץ לשאול. את יודעת
שהוא מאמין שהשאלה הזו מקצועית נורא, אבל הוא גבר, ואת השאלה
הזאת הוא היה חייב לשאול מתישהו. את מתמהמהת קצת, רואה איך
האישונים שלו מתרחבים בציפייה. איך אפשר לענות על השאלה הזו
בלי לגרד את עצמך מבפנים? בא לך לצרוח עליו שישתוק כבר, שהוא
לא מבין כלום ולא מבין אותך ושלא ינסה, אבל את מתאפקת. שניכם
יודעים שהתשובה שלך תפתח כאן משהו או תסגור לתמיד ושאם תורידי
את העיניים עכשיו אז שוב תברחי.
את מנסה לדמיין שאת עפה, כמו בימים שהיית קטנה. את מסתכלת על
הידיים שלו, שקצת עבות מדי וקצת שלו מדי וחושבת- אולי הידיים
האלה יעזרו לך, אולי כשמישהו גומר בתוכך הוא משאיר לך קצת
חלומות. אולי ככה תזכרי בחלומות שלך.
"אני פשוט אוהבת סקס". את בוחרת בדרך הקלה ושניכם יודעים
שעכשיו את מתחמקת. האורגזמות שלך הן סירות הצלה. אולי הן סימן
החיים היחיד שנותר לך- זיקוקי מצוקה שאת משגרת אל השמים.
את ממשיכה לשתוק בינתיים, זו הטקטיקה שלך כשאת נבהלת. מנסה
להיראות רגועה בזמן שאת מרימה את הגופייה מהרצפה. את יודעת
שהוא מת על זה שאת הולכת בלי חזייה. הוא בטח חושב שזה סוג של
חוצפה נשית, מן קשקוש מגרה של פמיניסטיות מהדור החדש. "אז שוב
את הולכת", הוא ממלמל, "את רואה - בדיוק על זה אני מנסה לדבר
איתך". את לא כל כך רוצה לדבר עכשיו. בראש שלך יש כבר הרבה
מחשבות אחרות ולרגע את לא מבינה מה הטיפוס הזה עושה מולך.

את בחוץ - חוזרת הביתה.
בתל אביב חם בקיץ,
חוזרת הביתה.
אולי תכתבי משהו עליו ועליך, אין לך דרך אחרת לגמור.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתמול אכלתי
סלוגן בטעם
תות!




ץ סופית משקר
במצח נחושה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/5/04 11:13
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הילה חיות

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה