הוא שוכב על קרטון מפורק ומתכסה בעיתונים. לידו מונחת כוס קטנה
ומטונפת.
לפעמים מישהו עובר ומשאיר לו שאריות של מזון או קצת כסף קטן.
חלק מהאנשים כבר רואים אותו שם כל יום אבל לא לכבודם להושיט לו
יד, לעזור לו לקום על הרגליים.
הוא כבר התרגל לזה. הוא לא שומר להם טינה. פשוט שוכב שם, מקווה
לראות את המחר.
אין לו כבר על מי לסמוך ובגלל זה הוא מרשה לעצמו לסמוך על כל
מי שפונה אליו.
ויום אחד היא מגיעה. עוברת במקרה.
היא רואה אותו, מפנה אליו את מבטה ומחייכת. היא מושיטה יד לתיק
הצד שלה ומוציאה משם ארנק גדול מעור.
הוא מושיט את ידו לעברה. הוא הבין שהוא יחיה לפחות עוד יום
אחד.
האישה פותחת את הארנק ומכניסה את ידה.
לאחר מכן מוציאה אותה. "אין לי כסף, מצטערת"
והולכה משם.

משאירה את המחר למישהו אחר.

נכתב ב - 15.6

תודה לרותם על העזרה שלה :-)