נכתב ברגעי כעס

אנשים הולכים,
אנשים באים.
באים והולכים,
כולם כאן צבועים.

קצת מסתור,
מהעולם שבחוץ.
קצת מזור,
אבל הכל כאן מצוץ.

[אני] לא מספיק נוקשה,
לא מספיק מוכנה,
לא מספיק רחוקה,
כדי שאמא תאהב אותי גם.
לא מספיק יפה,
לא מספיק חכמה,
לא מספיק רזה,
כדי שאבא יאהב אותי גם.

ושוב הם באים,
מצווים ורבים.
מ"ניסיון" מדברים,
ותמיד מעירים:

"עזבי אותו,
את אחיך הקטן.
קצת רחמים."
הוא כבר כמעט בן 30.

[אני שוב] לא מספיק נוקשה,
לא מספיק מוכנה,
לא מספיק רחוקה,
כדי שאמא תאהב אותי גם.
לא מספיק יפה,
לא מספיק חכמה,
לא מספיק רזה,
כדי שאבא יאהב אותי גם.

אבל כשהחושך יורד,
והאורות כבר כבים.
ואמא ואבא,
גם הם ישנים.

אין ברירה יותר,
והשדים  כבר יוצאים.
נשארנו רק אנחנו...
בין הצללים.

[אבל זה לא משנה, כי אני, עדיין] לא מספיק נוקשה,
לא מספיק מוכנה,
לא מספיק רחוקה,
כדי שאמא תאהב אותי גם.
לא מספיק יפה,
לא מספיק חכמה,
לא מספיק רזה,
כדי שאבא יאהב אותי גם.