"נו באמת, אז מה אם נפרדתם? את יודעת שזה הדבר הכי טוב שקרה לך
בזמן האחרון! הוא לא באמת היה בשבילך! אני יודעת שאהבת אותו
המון, שאת אוהבת אותו, אבל זה יעבור, נו באמת! עברת כבר כמה
פרידות הרבה יותר קשות בעבר שלך, ועכשיו, מה נזכרת? אחרי סך
הכל כמה חודשים את ככה עצובה? נו באמת..."
"כן, אבל את לא מבינה", עניתי למייטל, "את לא מבינה! אני עדיין
אוהבת אותו, רוצה אותו. מה שעשיתי היה הצעד הכי נכון בעולם,
אבל עדיין קשה לי. וכן, אני יודעת שזה גם יעבור, קטן עליי,
לא...?"

מייטל היא החברה הכי טובה שלי. היא יודעת עליי הכל. אני יודעת
עליה הכל. ההההההככככככלללללל... אנחנו לא מסתירות אחת מהשנייה
שום דבר אף פעם. כבר שנים!
בזמן האחרון, מאז הפרידה שלי ממנו, היא ממש כל הזמן איתי.
שתבינו, מייטל היא המשוגעת מבנינו, עם דיעות קיצוניות וכאלה,
לא שמה זין על אף אחד! היא גם זאת שכל הזמן מנסה להכניס לי כל
מיני ג'וקים לראש, לעשות את זה, לעשות שם, לעשות פה...
מייטל... החברה הכי טובה שתמיד אומרת אך ורק את האמת...

אז אנחנו יושבות שתינו אצלי בחדר, על הרצפה, על שטיח שנקנה
לפניי כמה שנים בסיני, מייטל נשענת על המיטה שלי ואני על הקיר
ממול. מפרידה בנינו מאפרה שלאט לאט עולה על גדותיה. אני מעשנת
אומנם כבר שנים, אבל בשבועיים האחרונים אני מעשנת רצוף, לא
חושבת שנשמתי אויר צח בזמן האחרון. ומייטל? מייטל "לא מעשנת".
היא רק משנוררת סיגריה פה, סיגריה שם, אבל לא באמת מעשנת...
אנחנו יושבות ומדסקסות על הכל. עליו, שהוא, לדעתה של מייטל
"חתיכת נבלה בן זונה מניאק כוסשילילאחותו" וכאלה (היא לפעמים
הורגת אותי עם התגובות הקיצוניות שלה... כל כך אמיתית...) ועל
המשפחה שלה ושלי, על זה שגם לה אין אהבה וגם שהיא לא שכבה עם
מישהו, ממש כמו הזמן שאני לא שכבתי איתו, ועל זה ששתינו "כל
כך" אוהבות את הלימודים שלנו וששתינו חושבות שאין אף אחד
מעניין שם להסתכל עליו (חוץ מההוא בשיעורי דיניי חוזים שכל
הזמן מתחיל איתי, שהוא ממש חמוד, אבל לא הסגנון "שלנו".
וחבל...) ומדברות על שאר החברים המשותפים שלנו. יושבות ומדברות
שעות.
ומעשנות. והרבה.

דפיקה בדלת. אימא שלי נכנסת.
היא צצה לה מבין ענן עשן שאופף את החדר שלי.
"אוף כמה את מעשנת, יא מגעילה אחת...
ונו, למה את לא מוכנה? ועם מי שוב את מדברת? אנחנו צריכות ללכת
לדוקטור כהן, עוד חצי שעה הפגישה שלך איתו. אולי היום הוא
יחליט על כדורים סוף סוף. תתארגני כבר!"

היא יוצאת מהחדר שלי ומשאירה את הדלת קצת פתוחה.
אני מסתכלת לעבר מייטל והיא פתאום נעלמה לי...

אני שמה עליי חולצה ארוכה, למרות שלי ממש לא קר, אבל אני חושבת
שאולי למייטל יהיה קצת קר, כי היא זאת שסובלת מקור מבין שתינו.

אני שמה נעליים והולכת עם אימא לפגישה עם דוקטור כהן.
אולי היום הוא יחליט על כדורים סוף סוף...


מוקדש למייטל האמיתית
אוהבת אותך!


29/4/04