נשמע פיצוץ...
התקרבתי אלייך, היית על האדמה. על הפרצוף שלך היה מרוח חיוך
שעד מהרה הפך לחסר צורה.
נישקתי אותך על השפתיים. השיער שלך היה קצוץ (כמו תמיד) העברתי
את היד, כמו שתמיד אהבתי, לא רציתי להגיד לך אבל היד שלי
התמלאה בדם. לרגע תהיתי האם זה ממני או ממך?
"אני אוהבת אותך" אמרתי. שוב עלה על פרצופך חיוך. אותו חיוך
שכל כך אהבתי. חייכתי איתך...
העיניים שלך היו ניראות עייפות ליטפתי את פרצופך... נישקתי לך
את העיניים. החזקתי את ידך, עכשיו גם אני בכיתי... ידעתי שהגיע
הסוף...
מצאת את הכח להרים את ידך וללטף אותי...
"שמישהו יעזור לי" צעקתי, אך לא ניראה שמישהו שמע.
לפתע, בעודי מנסה לקום חשתי בכאב, בהתחלה לא הייתי בטוחה איפה
זה כואב במפורש זה הרגיש הכל וכלום. התיישבתי על ברכי הרמתי
מעט את החולצה והבטן שלי הייתה מלאה בדם...
נשכבתי לידך. "את פצועה?" שאלת, "נראה לי".
שכבנו אחד ליד השני הפרצוף שלך היה מול הפרצוף שלי... ליטפת
אותי בשנית.
"אני אוהב אותך" מלמלת בשארית הכח, נשקת לי ועצמת עיניים...
אלה היו הפעימות האחרונות שלנו ביחד.
אני שכבתי שם כמה שניות שניראו לי כמו שנים, עצמתי את עיניי
והצטרפתי אלייך אהובי...