כל יום בדרך לבית הספר אני עוברת ליד הבית שלו.
לפעמים הוא למטה מסתכל עלי במבט ששייך רק לו.
לפעמים הוא אומר לי מילה או שתיים.
לפעמים הוא בכלל לא שם.
רק במקרה גיליתי איך קוראים לו כשאחת מבני ביתו צעקה איך שבני
הפך לילד רחוב. תמיד הוא ברחוב. כמעט תמיד. מסתובב עם החברים
הקבועים שלו. הוא אף פעם לא מתייחס אלי כשהוא מסתובב איתם. גם
הם ילדי רחוב כאלה כמוהו.
כל בוקר בדרך לבית הספר אני עוברת ליד הבית שלו.
אני חושבת שאני מאוהבת בבני, החתול של השכנים.