דגי זהב שרוטים
שרים לי פורטיס על פי תהום,
כותבים על הלוח את ההספד שלי.
דגי זהב הופכים למורות בחלום,
והם כותבים וכותבים עם גירים משומשים,
ואני מול כיתת הגהינום.
חשבתי שאולי יש איזה שהיא תקווה,
נעצתי מבטים באנשים מנוכרים.
נעצתי את הקרדום ,
הקרדום של הקברן שיקבור אותי,
אחרי שדגי הזהב שכותבים על הלוח כמו מורות
יסיימו להספיד .
הסתבר שאין עתיד,
היום אתה מושמד
מחר אתה משמיד .
דגי זהב הוללים וטיפשים
רוקדים לי על הגג,
ואני שומע בפורטיס בפול וווליום
וחושב איך
אני אוכל את כולם בסעודת החג.
אני לא אצטער ,
ופורטיס יתיישב לידי
עם כובע דייגים,
ויגיד שהסוף של השיר
יהיה סוף טוב.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.