הסיפור מבוסס על משפט שמאוד מזוהה איתי - "לא אומרים טיפש,
אומרים חכם בדרכו שלו..."
הוא נכתב כדי להנציח מפשט זה, וביום מן הימים, כשאני אפסיק
להגיד את המפשט הזה, יהיה תמיד נחמד לבקר פה ולקרוא את הסיפור
הזה, שנכתב לזכרו.

שלום. קוראים לי איציק מוישה חפטלוביץ' ואני טיפש, מסתבר. אני
רוצה לשתף אתכם בסיפור הקורע לב שלי.
אז זה הולך ככה:
פעם הלכתי ברחוב ופגשתי איש שנראה כמו גבינת קממבר. אז אמרתי
לו "יו, אחי, אתה נראה כמו גבינת קממבר!"
ואז - ברוב חוצפתו, הוא קרא לי טיפש!
ואני נורא נעלבתי. וניסיתי להוכיח לו שאני לא טיפש, וכך נשאתי
נאום, שכולם יזכרו לי לנצח:
" זה שאני לא יודע אנגלית לא אומר שאני מאותגר שכלית, וזה
שאני לא יודע חשבון לא הופך אותי להיפך מגאון!
ואז מה אם המשפט הכי מורכב שאני יכול לתת לו פרשנות הוא "אני
רעב". זה לא אומר שכשאני חושב זה כואב!
אני בטוח שאני יכול לעשות תואר שני בקרימינולוגיה וסוציולוגיה,
ודוקטורט במדעי המדינה, גם בלי שאני יודע מה הפירוש של המילים
האלה...!
ובאמת, שכל זה לא קשור לעובדה שאנ'לא יודע כמה ימים נמשכה
מלחמת ששת הימים, מה הצבע של כחול ומה השם משפחה של ג'ון אף
קנדי! "
אבל הוד קממבריותו, איש הקממבר, עדיין אמר שאני טיפש. כנראה
שהוא לא השתכנע. (ועכשיו כשאני חושב, על זה, ולא- זה לא כואב
לי, למה בזבזתי על הדביל הזה כל כך הרבה אנרגיית נאום..?)
ועד היום, כולם קוראים לי טיפש, הכול רק בגלל האיש הזה, שאני
עדיין חושב שהוא גבינת קממבר, ולא רק זה, שהוא גם ממרח
אבוקדו!

וממכם, אני רוצה לבקש, קהל נכבד, שתעריכו את החוכמה שלי. תהיו
פוליטיקלי קורקט ואל תקראו לי טיפש. "מאותגר שכלית" ו"חכם
בדרכי שלי" יהיו נחמדים...
אני זקוק לתמיכה שלכם...


באהבה רבה, איציק מוישה חפטלוביץ',
                (עוד) טיפש במדינת ישראל.