אני רוצה לספר לכם אתוס מטורף שמתרחש בעיר אפלה דוברת שפה זרה,
ויש בו בתי קפה שמתפוצצים (כלומר אחד, שלא יישחק), ובסופו יש
מרדף מכוניות ויש באמצע אישה חמודה כזאת עם שיער כתום והיא בת
עשרים והמפתח לתעלומה טמון בה.
ועכשיו עומדות לפני כמה אפשרויות. אני יכול להתחיל לספר לכם את
סיפורו של ג'ון או ביל או רוברט, או רוברטו אם אני רוצה להוסיף
טיפונת פלפל, ואני יכול לעשות את זה,
ואת זה.
אבל במקום אני אגיד רק שאני נורא רוצה לספר לכם רומן שיש בו
מתח ותשוקה והפתעות שהיו להם סימנים שפיזרתי לאורך העלילה
כולה, ורק אם אתם חדים ומורגלים בכאלה דברים אתם אולי חשפתם
כמה מתוכן, אבל אלו רק אלו שרציתי שתחשפו, ועוד מעט אני אראה
לכם עד כמה הייתם טיפשים, ואתם תאמרו בהשתאות: אכן, אכן.
אבל מה שאני באמת רוצה לחלוק איתכם הוא סיפור מרתק באמת על
ארנבים, ויש בו ארנבות, ואולי הוא טיפ-טיפה מואנש, אבל החלק של
הארנבים לא פחות גדול מזה של האנשים.
אבל אני לא יכול, כי אחרי הכל יש אתכם, ולצערי אתם לא אוהבים
ארנבים, אנשים פשוט לא אוהבים ארנבים. וזה מעצבן אבל יש לי
חובה אליכם בדיוק כמו שיש לי לעצמי ויותר אליכם אם כבר, ושלא
תסבלו חס ושלום. בינתיים אני אספר לכם על ציון התותח שהלך לבית
קפה וראה שם בחורה, מה נגיד עליה, ממוצעת זו המילה אבל הטעם
בעיני המתבונן.
הלכו ויצאו וראו סרט כי זה מה שעושים, והוא אהב וגם היא, והיו
לה בטן יפה ומוח גדול שזה גם חשוב, והיא לא הייתה מצחיקה אבל
בכל מקרה לא היה לו חוש לזה אז הוא לא היה מבין. וחודש אחרי הם
הלכו והיא אמרה שהיא לוקחת אז לא צריך והיא שיקרה, וידוע שאסור
לשקר בקשר לזה, זה הרי אחד הוטואים הכי גדולים שיש בעניינים
האלה ומפה לשם חודשים אחר כך היא באה הביתה ואומרת שהיא עוברת
עם ציון וזה בסדר כי הם אוהבים אותו, תותח אחרי הכל, על אמת,
אבל הם לא יודעים כלום ואם הם היו יודעים היו צעקות ובכי לא רק
שלה אלא גם של אמא שלה שלא הבינה איך עושים את זה וזה לא היה
נגמר בטוב, אלא בטח בחתונה.
וכך הם מתחתנים בגיל 21 וגרים ביחד, ומזל שציון כזה תותח משיג
עבודה טובה לו ולה והילד מסדרים אותו אצל אנשים בזמן שעובדים
כי אין מה לעשות. בינתיים ברדיו הבית קולנוע ההוא נהרס כדי
לבנות משהו אחר והם חושבים, "בזמנו היה אחרת", ואז הם חושבים,
"מתי נהיינו זקנים כאלה שאנחנו משתמשים במילים כמו 'בזמנו'?"
והם רק בני 23 אבל יש להם אהבה, מין אהבה כזאת שאנשים מקבלים
כשהם מתרגלים למשהו, ויודעים כמה חזקה האהבה הזאת רק אחרי
שאיבדו את מה שאוהבים ומרגישים בחסרונו בחוזקה.
וכן, ככה הוא ידע שהוא אהב אותה באמת ולא סתם, כשמיד בגיל 24
הוא מצא את עצמו מטפל בילדה חמודה מאין כמוה, מלאך אמיתי, כזאת
שלא צריך שתעלם כדי שתדע שאתה אוהב אותה.
אני רוצה להגיד שהיא הלכה והשאירה פתק שהיא הולכת, אבל שאלתי
את ציון והוא ענה שהוא לא יודע מי באמת השאיר את הפתק ואם היא
הלכה או שהוא אלמן עכשיו, בטח לא שחור כי הוא צעיר והחיים
לפניו, ובכל מקרה היו צעירים מדי וזה בסדר שהיא הלכה, אפילו
שהוא נורא אהב אותה. פתאום הכל התערבב לו כולל הספרות והוא
גילה שהוא מזמן לא נמצא שם והוא בן 42 בכלל בבית חולים ירוק,
הוא שאל את האחות למה ירוק והיא לא ידעה להגיד לו, אבל האמת
שיש סיבה ולא משנה מה היא, אני אספר בהזדמנות. ועכשיו קשה לו
ואשתו לא לידו והילדה כל כך חמודה כבר בת עשרים עוד מעט ובצבא
עושה שירות גדול. וכמו בן 90 לפני מוות, ובדיוק חשבתי שאולי זה
לא בגלל התשעים אלא בגלל הלפני, כי הנה הוא בן ארבעים ולפני
וזה אותו דבר בדיוק, אבל מכל מקום הוא התחיל לחשוב בינו לבין
עצמו וסיפר לי, איך היו חייו אם היה עושה כל מה שרצה כשהיה
קטן, לעוף ולהיות חזק ויפה ואמיץ, ואני אומר לו - יש לך אהבה
וילדה וחיים מצויינים, השגת הרבה בשביל מישהו בגילך, אתה תותח
ציון, אתה יודע. וציון הסתכל על כל הירוק והמכשירים וחיכה.
אולי יהיה לו מזל והספרות יתערבבו שוב.

אני יודע מה אתם חושבים, לא היה שם אף ארנב ולא בית קפה או
מרדף או יפהפיה מהסרטים, אז מה נסגר איתו שיבחר כבר, אבל זו
המציאות וגם אותה חשוב לספר.
והיה ואמרתי לכם שלציון היה ארנב זה היה קודם כל שקר מוחלט
ושנית כל סטייה לדרך צדדית, או לעלילה משנית, והייתי פונה
ושוכח איפה הייתי ולמרות שזה הסיפור שלי גם לסיפורים יש חוקים
וזה ללא צל של ספק וללא סעיפים טכניים בניגוד מוחלט. אסור לי
להכניס ארנבים שלא קשורים לסיפור רק כי אני רוצה שיהיו בו
ארנבים. אם כבר אני יכול לקשר אותם לעלילה אבל באמת מי יאמין
שלציון יש ארנב שקשור לעלילה המקבארית הזאת.

עכשיו בקשר לבתי קפה ולבחורה, קודם כל כמה שציון היה תותח,
אשתו לא, ואם הייתי אומר שכן אז הכל היה משתנה כי אז הוא היה
צריך לרדוף אחריה והיה נכנס גם מרדף איפשהוא באמצע וריגול
ורמזים, זאת באמת היתה הזדמנות טובה להכניס רמזים סמויים בקשר
למקום המצאה, נגיד אם הייתי שם בספרייה שלה חוברת טיולים
שמספרת על ארץ זו או אחרת והייתי עובר עליה בצורה תאורית:
לציון ולה היה בית יפה עם רהיטים שחורים ולבנים ותמונה שידיד
צייר להם, ומשחקי חברה לכל המשפחה כי הם משפחה עכשיו, והיה בית
מאוד חינוכי בשביל הילדה כמובן עם וידאו של סרטים מצוירים עם
מוסר השכל אבל ולא יפנים צבעוניים סתם, והיה ערוץ שמונה
בטלויזיה וספריה עם כמה רומנים וספרי ילדים וספר לבישול
אינסטנט, וביוגרפיה של פלה שהוא התעקש לקנות וספר על הודו שהיא
התעקשה לקנות...
אולי לא הייתי בוחר את הודו אלא את מזרח אירופה, נגיד הונגריה,
שזה עכשיו הרבה יותר בטרנד, וגם יש המון חוברות עליה.
אך זה היה משנה את כל הסיפור ואהבתי אותו יותר מדי בשביל להרוס
אותו.
כנראה שזה גורל של אחד שאכפת לו. שבסיפורים שלו לא יהיו תככים
ומניפולציות, ארמונות דווקא יכולים להיות וטירות, אבל בהחלט לא
תעלומות כמו של שרלוק, ומה לעשות שיש את שרלוק ויש את ווטסון,
וווטסון כמה שהוא בחור נחמד פשוט לא יודע לספר תעלומה כמו
שצריך.
יום אחד כשאשתפשף אכתוב את הסיפור האמיתי לחלוטין של גזר, שהוא
לא צומח אלא דווקא חי, נכון נחשתם הוא ארנבת, ויש אומרים שפן
אבל זה מעליב אותו, ודווקא היו לו מזימות ותככים למרות שהוא
בהחלט לא גר בטירה, אבל הייתה לו אהבה וילדים וגם הוא היה תותח
אבל מת בטרם עת. אולי גם יהיה לו חוש הומור.
את זה תרצו לקרוא?