- טוב.
- מה טוב?
- זה כל מה שרצית להגיד?
- לא, אבל זה צורה ממש מעצבנת להגיב על מה שאמרתי.
- ידעת מה תשמע כשבאת לפה.

(שתיקה)

- נכון.
- אז מה אתה רוצה?
- אני לא יודע!!! (צועק) פשוט הייתי חייב להגיד לך.
- הנה, אמרת.
- את כל כך קרה ואני עדיין לא יודע מה לעשות עם עצמי כשאני
לידך.
 אני לא יכול להסתכל עליך מרוב כעס אבל אני גם לא יכול שלא כי
מי
 מי יודע מתי אני אתסכל עליך שוב.
- ומה?
- לא יודע מה.
- טוב.
- מה טוב?
- זה כל מה שרצית להגיד?
- לא. את יודעת שאני לא חייב להגיד לך את זה.
- כן, אני יודעת.
- ואני יודע שאני לא משיג פה כלום, ששום דבר לא ישתנה אבל כל
כך רציתי להגיד לך.
- למה?
- פשוט רציתי.
- טוב.
- את עם הטוב שלך. שום דבר לא חודר אלייך, שום דבר.
- כן.
- אני רוצה לנסות שוב.
- אין מה לנסות שוב.
- אבל אני רוצה.
- ואני לא.
- הרצון שלי יספיק לשנינו.
- (חיוך קר) לא.
- אני מבטיח לך לנסות.
- אבל אני לא רוצה!!! (בצעקה) אתה לא מבין? אני לא רוצה! אתה
מזוכיסט אובססיבי שלא מסוגל להבין שלפעמים צריך לוותר.
- אני לא אוותר עלייך.
- אבל זה בכלל לא קשור אלי.
- מה זאת אומרת?
- אתה לא אוהב אותי. אתה אוהב את היאוש הזה, את הרגשת הקורבן
הזאת, את הכאב שבאהבה 'נכזבת' כי אתה... אני לא יודעת מה...
- אני יודע מה, אני מאוהב בך.
- נמאס לי.
- נמאס לך? נמאס לי.
- נמאס לך? אז תפסיק לבוא לפה עם הצהרות מפגרות.
- טוב, זה היה צפוי.
- מה היה צפוי?
- שתגיבי ככה.
- אולי כי ניהלנו את אותה שיחה לפני חצי שנה?
- אולי.

(שתיקה)

- תלך.
- יש לי עוד מה לומר.
- אני לא רוצה לשמוע.
- אבל...
- אני לא רוצה לשמוע. תלך.

(שתיקה)

- אני בכל זאת אוהב אותך.
- טוב.