שארי ישבה בחדר המעוצב בסיגנון ביקתת ציד של איזה מכשף צייד
לקט,
ואישה בעלת עוד בהיר מאוד ושיער שחור קצר פנתה אליה: " שלום לי
קוראים לידיה ואני שמחה שהצלחת להגיע". שארי חייכה ואמרה
לאישה
" לי קוראים שארי ואני שמחה שבחרת בחברתינו להיות ספקית
הממ...
לצריכייך המיוחדים מאוד כפי שאני רואה". ובכן מלבד המשלוח של
הצמחים שהזמנת הבוס החליט לתת לך מתנה המממ...מעט לא שיגרתית.
שארי הוציאה ארגז ומיתוכו הוציאה חבילה משונה מעוטרת
בהילוגריפים והגישה אותה ברוב הדר ללידיה:
"זהו חתול חנוט ממצרים.
המכשפים היו חונטים אותם במקום אנשים שאבדו, ונשמתם לפי האמונה
נמצאת חתולים החנוטים הללו...שלמים כיום די נדירים והבוס שלי
החליט לתת לך את המתנה הזו. מקווה שתהני ממנה." לידיה פתחה את
עיניה כמעט ברעבתנות. מאז היותה ילדה אהבה כל הקשור במיסתורין
ובניסתר ובהתבגרה הפכה לממבו, כוהנת וודו
והיא חיה במרכז עיר סואנת, הספק האחרון שלה לצמחי מרפא אבד
בתוך נבכי היערות העבותים ששימשו להוצאת הצמחים הנדירים,
המיוחדים שלה.לידיה לקחה את החתול החנוט והניחה אותו בתוך
תיבה
על מזבח גדול עמוס עוגות, יינות, פרחים תמונות של אנשים
וצלמיות של אלים שונים ודיקלמה "שאנגו: שמור על נשמתו של זה
שבגוף החתול
ותן לי את עוצמתה" אוקסאלה, זירכי את הבטחתך"
היא פנתה לשארי והודתה לה.
לידיה חזרה אל החתול ואמרה: "תודה לך
יקירתי שהחזרת לי את גופי האבוד... כבר שנים חיפשתי אותו
במצריים
כן אני אומי, הכוהנת של חתחור, שתניני היאור זללו מבשרה"
ושנים חיפשתי את השאוובטי שלי
סיפורה של כוהנת מתה שנתגלגלה בחתול ובאדם ועכשיו עם גופי
העתיק אלך אל אולמות המתים לנצח. |