עידו הראל / אילוף הסוררת |
הכינותי מראש
שיר לאשה .
ולקחתי צבעי פנדה
בשיעור מלאכה ,
אז אדע שאפשר לאהוב סתם.
ואם חיכיתי עד שעה מאוחרת
כמו ילד קטן,
והקפתי את ביתה באופניים כל היום.
וניסיתי לשרוק לה שירים לגזוזטרה,
ולהיות רומנטי ,
ובפני היא ירקה ,
אז אדע שהייתי אדם אמיתי.
ואם היא טיפשה או עיוורת ,
אשכח אותה כשלג דאשתקד
ואחזור לשיעור מלאכה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|