מבוסס על "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" של דגלאס אדאמס.

הלכתי על הדשא למרות שהיה שלט שהיה כתוב עליו "אסור לדרוך על
הדשא", אם לאיש ההוא מותר גם לי מותר, הרגשתי צורך ללכת על
הדשא כי האיש ההוא שם שוכב על הדשא. מיותר לציין שהייתי קצת
שיכור... רק קצת. "היי אתה!", צעקתי עליו, "למה אתה מסתכל על
השמיים?". הוא הפנה את פניו אליי, הוא נראה קצת מוזר, העור שלו
נראה מתוח מהאף אחורה וחיוך גדול היה מרוח לו על הפנים, היה לו
שיער מקורזל אדמוני מסורק אחורה. "אני מחפש צלחות מעופפות",
הוא ענה לי. "מה?", שאלתי אותו בתמיהה. "צלחות מעופפות, עם
העדפה מיוחדת לירוקות אם אתה רוצה לדעת". "ירוקות?", חזרתי
אחריו, "כן, זה די ברור למה, אחרי הכל ירוק זה צבע ספינות צי
הסחר של ביטלג'וס, מה, אתה לא יודע?", "מה? איזה ביטלג'וס?",
שאלתי. "אההה, לא משנה, יש לך מגבת במקרה?", הוא שאל אותי
כאילו זאת שאלה טבעית לחלוטין, "למה?", שאלתי. "כי אני
טרמפיסט", "מה לעזאזל הקשר בין טרמפים לבין מגבת?", "כל
טרמפיסט צריך מגבת, זה חוק ידוע, אם תהיה טרמפיסט בלי מגבת אף
ספינת חלל לא תאסוף אותך!", הוא אמר, "אההה!", אמרתי אני כאילו
אני מבין מה הוא רוצה ממני. זה נהיה ביזארי יותר ויותר מרגע
לרגע, אבל היה לי משעמם אז שאלתי אותו "ולמה אתה צריך טרמפ?",
הוא הביט בי לרגע במבט מהורהר ומילמל, "אוי בני אדם, בני אדם"
ואז דיבר שוב ואמר "כי סוף העולם מגיע, לא שמעת?", עכשיו זה
כבר נראה לי יותר הגיוני, האיש פשוט משוגע וזהו. עמדתי ללכת
אבל אז הוא הביט בי במבט משונה והרגשתי הרגשה משונה כאילו האיש
הזה בא מרחוק, רחוק מאוד, מקום רחוק מעבר לכדור הארץ וחשתי
שאולי הוא דיבר אמת. "אתה... אתה רציני?", שאלתי אותו. "בטח
שאני רציני, למה שאני אעבוד עלייך?", עכשיו נלחצתי, לא ממש
שמתי לב, אבל כנראה שצעקתי משהו מאוד חזק כי הרבה אנשים
הסתכלו. "בלי פאניקה!", הוא אמר ושלף מין מחשבון מוזר והפך
אותו, שמתי לב שכתוב שם בגדול: "בלי פאניקה", זה לא ממש עזר לי
אבל אז תפס אותי האיש ביד ואמר "בלי פאניקה, אם כתוב את זה על
המדריך אתה צריך לדעת שזה נכון. אז תירגע ובלי פאניקה, עד
שהווגנים יבואו יש עוד יומיים שלמים אולי אפילו קצת יותר, משהו
כמו יומיים וחצי אולי", הסתכלתי עליו בבהלה, "מה זה ווגנים?
ולמה אתה חושב שיומיים וחצי זה הרבה?", הוא הגדיל את חיוכו
הרחב מאוד שבכל אורך השיחה היה מתוח על פניו, "ווגנים הם אלו
שהולכים להרוס את כדור הארץ ויומיים וחצי זה לא הרבה, סתם
ניסיתי לעודד אותך", הסתכלתי עליו בעוד מבט מלא בבהלה, ושאלתי
"הם לא מתכוונים לפנות אותנו מכאן קודם?", "לא", הוא ענה לי
בהחלטיות, ולפתע אמר "הא, רעיון מצוין, אני אתפוס טרמפ עם
הווגנים, טוב ביי, אני הולך להביא מגבת", ובדיוק אז הגיע שוטר
שכנראה שמע את הצעקה שלי, ובא לפנות אותנו מהדשא. הלכתי לדרכי
ועוד הספקתי לשמוע את השוטר שואל לשמו של האיש המוזר ההוא.
"פורד פרפקט" הייתה התשובה, הבטתי לאחור וראיתי אותו הולך ושר
שיר מוזר:
"הו, אל תיתן לי מהג'אנקס הנושן הזה", הייתה השורה היחידה
שהצלחתי לקלוט. חשבתי: טוב, כנראה שהוא סתם משוגע, וכעבור
יומיים וחצי התפוצץ העולם.