כשהיא תיפול שם אף אחד לא יבוא ויעזור לה לקום.
כולם רק יתהלכו לידה, יעלמו, התעלמו.
הם אפילו לא יראו אותה. לא ישמעו את זעקתה.
היא הייתה נראית ובלתי נראית.
פעם אחר פעם הייתה רודפת אחריהם, תופסת להם את היד, צורחת.
אך היד פשוט לא נקלטה בידה והשתחררה בקלות.
היא ידעה מה עשתה, והבינה למה כעסו עליה, אך לא יכולה לקלוט
שמתעלמים ממנה. אפילו לא מביטים בה.
כל כך הרבה פעמים ביקשה סליחה. אך לא מענה או מבט קיבלה.
בלילות לא ישנה, לא אכלה, לא שתתה. רק בכתה וצרחה.
כאב לה כל כך, אך עם זאת לא יכלה להרגיש בכאב.
בקשה רק שיסברו לה מה קרה? איך היא חזרה. רק זאת ביקשה. אך אין
מענה.
היא נפלה שם. ואף אחד לא בא ועזר לה לקום.
כולם יודעים, ועכשיו גם היא.
אין לה צל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.