הם המשיכו להגיע מכל הכיוונים, להקיף אותה.
הם היו עשרות. עשרות של נערים ונערות.
המבט בפניהם היה כועס. כאילו כעסו עליה.
היא לא הבינה מה הם רוצים ממנה, התחילה להילחץ, לבכות, לצעוק,
לצעוק ולשאול מה רצו ממנה.
אך הם לא ענו... המשיכו להקיף אותה. ביחד יצרו מעגל מהודק
כשהיא באמצע.
היא הסתובבה לכל הכיוונים, מנסה למצוא דרך לברוח, אך כל
נסיונותיה היו לשווא.
אחד התקרב אליה והושיט יד.
היא חייכה, חשבה שהוא רוצה לעזור, אך ברגע שהושיטה יד הוא בעט
בה. ישר בבטן והלך אחורה.
היא התקפלה, מחזיקה את בטנה.
היא הרימה את ראשה והסתכלה לזאת שהייתה מולה בעיניים במבט
שמבקש עזרה.
ואותה אחת פשוט התקרבה אליה ונתנה לה אגרוף בפרצוף.
עכשיו היא הייתה כבר ממש על הרצפה... שוכבת, מדממת.
השפה שלה כאבה. היא הושיטה יד וחשה שהתנפחה, ושמה לב שירד לה
דם מהאף.
בלי לשים לב הרגישה כאב חד מגיע מאחורה, מהגב.
היא התקפלה עוד יותר, רצתה לצעוק, לצעוק לעזרה, אך לא יכלה.
הרגישה שהיא לא יכולה לנשום, כאילו מישהו לוחץ לה על הצוואר,
לא נותן לה לנשום.
היא אבדה הכרה.
וכך הם המשיכו להתעלל בה. כל אחד בתורו, בלי רחמים נותן לה
אגרוף או בעיטה ישר לצלעות או לראש, משאיר אותה עם סימן כחול
או דימום.

הם עזבו אותה כך מדממת מכל מקום, ניפצו לה את הלסת, הקרקפת,
הצלעות.
היא עדיין החזיקה את הבטן, אפילו שהייתה חסרת הכרה.
השאירו אותה למות.