"שוב אותה טעות, שוב אותה טעות,שוב אותה טעות, שוב אותה טעות".
שוב נתתי ללב להתפרע, להגיע למצבים שהוא לא יכול לעמוד בהם
יותר: מצבים של ייאוש-תקווה, מצבים של שנאה-אהבה, מצבים של
טירוף-שפיות, מצבים של צחוק-בכי, מצבים של יחד-לבד, מצבים של
אני-אני. אנחנו התאהבנו בו, הוא בחיים לא יבין אותנו. הוא לא
יבין עד כמה אנחנו תלויות בו, הוא לא יודע שכל לילה אנחנו
בוכות, הוא גם לעולם לא יידע. איך נתנו לנו ליפול? היינו כל כך
חזקות פעם-בנים לא הרסו אותנו.
אבל אז "ההוא" הגיע. התחיל לחייך אלינו עם החיוך הכובש שלו,
ולמרות שהוא דיבר איתנו על דברים שטחיים-הקסם שלו קרץ לנו.
המבט המדהים של העיניים החומות שלו, הצורה המיוחדת שלהן-שעדיין
כל פעם מחדש עושה לנו חם בלב, ממיסה אותנו. אנחנו עוד מעט
הולכות אליו, ואנחנו צריכות להתנהג יפה! הרבה זמן לא התנהגנו
יפה לידו-תמיד היו לנו תלונות וקיטורים, אבל אנחנו חייבות
להתנהג יפה כי אנחנו צריכות להבהיר לו שאנחנו שתיים-או שמה
שניים? לא ממש החלטנו האמת... הוא מכיר אותנו מזוויות שונות
אבל הוא עוד לא קלט שבעצם "ככה זה כשיש שניים, מסתבר זה תמיד
פעמיים", הוא חושב שאנחנו סתם לא נחמדות לפעמים וצועקות עליו.
הוא לא יודע שאחת מאיתנו צעקנית והשנייה שקטה, הוא לא יודע
שאחת מאיתנו עקשנית והשנייה ותרנית, הוא לא יודע שאחת מאיתנו
משוגעת והשנייה שפויה. אנחנו בעצמנו לא יודעות מי זו מי. מה
יהיה אם לעולם לא נדע? אנחנו עוד צעירות כל החיים לפנינו...אבל
הכי חשוב זה להסתיר את זה מהסביבה! אם נצליח לעשות את זה, יהיה
לנו טוב.
אנחנו לא נשכח לקחת איתנו את הפלאפון, את המפתח לבית, את הטישו
(שאנחנו כל כך לא יכולות בלעדיו), ואת הלב. כל ערב מתי שאנחנו
מצחצחות שיניים אנו מניחות את הלב בצד-והולכות לישון, תאמת
אנחנו ישנות יותר טוב ככה. כשאנחנו מתקשרות אליו-אנחנו חייבות
לשים את הלב בחזרה, כי אחרת הוא ישים לב שמשהו שונה-שהדיבור
שלנו בטון שונה. פעם אחת שכחנו לבוא אליו עם הלב, והיו צעקות
ומריבות גדולות בבית-אפילו קללות! מזל שהספקנו להשתלט על עצמנו
ולסדר את העניינים. אבל עכשיו יהיה כיף! אין לכם מושג עד כמה
זה קשה להיות 3 אנשים במערכת יחסים... רובכם גם לעולם לא
תדעו.
בגלל זה היום החלטנו שיש פה מישהו יותר מידי-אנחנו שוקלות
להעיף מישהי מאיתנו. כי אנחנו יודעות שאם נעיף אותו לא נוכל
לתפקד, אבל השאלה הגדולה היא "את מי נחליט להעיף?" לכל אחת
מאיתנו יש תכונות אופי מאוד חשובות שממזגות אותנו לבן אדם
נורמאלי עם גבולות. אולי נעיף את העקשנית והצעקנית מביננו. היא
מביאה לנו הכי הרבה כאב ראש. היא בכלל לא שולטת בעצמה! אבל איך
בעצם נעיף אותה/ אותי? אנחנו חושבות שאם נתחיל לחשוב בהגיון על
מה שקורה היא תלך כבר לבד, כי אם היא לא מקבלת תמיכה להישאר -
אין לה בשביל מה להישאר.
אני חושבת שהיא הלכה, אני לא שומעת אותה פתאום.
זה מוזר ככה כשיש שקט בראש. מעניין אם "הוא" ישים לב שמשהו
שונה אצלי.