עומדים על גג מועדון התיאטרון,
מחכים לבאות.
סופרים סוסים לבנים ברקיע,
מחפשים קהל שאוהב להריע.
שורקים למחזאי מופת -
פסק זמן.
מתאספים בחצי גורן,
פותחים שולחן.
מביאים סיר גדול עם מרק, אלא מה.
קוראים משהו קלאסי עם רגש אשמה.
מביאים פיתות, משרטטים תוכניות.
בואו בהמוניכם. פונדק הרוחות.
העצים מסביב מתנוענעים באקסטזה,
מכוניות צופרות מכאן עד עזה.
אבל מכונת הזמן לא פועלת עד הסוף,
ככלות הכל,
אנחנו בני חלוף.