קובי קלברס / מבטך נוקב |
את מפגינה צדודית.
אני מלעיט את עצמי ביופייך
הילדותי,
אין בו די.
שפתינו מתמגנטות
אחת לרעותה
בטנגו אוהבים.
מתחת לסרעפתי
מתפרץ לו גייזר
פרפרים.
דמי מבעבע
את התרגשותי
החוצה
ומרחיב את ורידיי.
ואת פושטת את ידי
ומעבירה אצבע נושקת לקו חיי.
הוא נקטע באמצע וממשיך להתקדם,
כמו שממית שנתלש לה הזנב
ומצמחת לה חדש.
לפני ואחרי שפגשתי אותך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|