קמטים, קמטים
בונים את פניה.
תווים שקטים של מנגינה ישנה.

כל קמט, סיפור,
בלילה של אירועים,
אשר הנצח ילווה בכמיהה.

עיניה עייפות,
מעוטרות בתכשיטי שינה נודדת,
עצב עתיק על משפחה שאינה.

דמעות בעיניה
בעת שהיא עומדת,
נזכרת בחייה שנבלעו
בעשן סמיך, באדמה.

חוכמת העולם כולו,
טמונה בפניה,
אך ארשת ענוותה
מקהה חושים.

ביום מן הימים
אשוב ואספר בה לכל שומע,
האישה שבנשים.

                                       
                                       
                                 
                                           מוקדש באהבה
לסבתא