(לקוח מתוך קטע ההמחזה העונה לאותו שם)

מסתכלת לה מעבר לחלון
רואה את העולם שחנק אותה

"נושא כה מחוק מעורפל" להביט מעבר לאותה בועה לבנה
חסרת צבע כעת כמו העולם עצמו "לא להזכיר דבר שאותו רוצה
לשכוח"
האינפוזיה מטפטפת ונלחמת בכוח להזין את הרוצה למות

"הערעור מערער על השינה" רוצה לגווע אך חיה בכפייה
וזה כואב לה - ולכן זה גם כואב לי

"אשמה ברוכה" מרכין ראשי לקראת היום
אני מביט מה מעבר לתאה "אותי הזמינה"
"שינתה את מה שבעבר נקרא קדוש" רוצה להאמין שכל זה לא קורה.

"אני יודעת שאתה שם
אני מרגישה שאתה שם
אני נגדך כי אתה שם."

לשטוף את כולם ללא ביטול
אלו ימים לפני מבול

בחדשות מדווחים עליה בסמוך לסיפור על אונס
הכל בגלל רצונה החלש. בחדשות מופיעים
רק אנשים חלשים. התרבות הפכה החטאים שלנו לחולשות
או כך קראה להם
אבל אנחנו משום מה שורדים- אנו "החזקים" - נפגעים מזה, לא ?
"העולם שלי אכזר גם הוא"

הלילה היא מנסה לקרוא ספר "השפה שלי בלתי נתנת לקריאה"
"צליל נעוות מגיע אל תהומות הנשייה של הלילה." אך אי אפשר
לקרוא כשחברתה לחדר עוד בלשב הצרחות והפיתולים. ההתנגדות חסרת
הסיכוי.
זה הופך מהר יותר ויותר לבלתי נסבל "התמודדות הפכפכה."
"מצבעיה על חד צדדיות מוחלטת." לראות את הנערה המסכנה אותה אני
מלווה במבטי, באותו מצב שהיא היתה בו, לפני כמה ימים.
"העתיד עולה באש."

"אני יודעת שאתה שם
אני מרגישה שאתה שם
אני אהיה לך לרעל, כל עוד אתה קיים."

לשטוף את כולם ללא ביטול
אלו ימים לפני מבול

האנשים ששמו אותה כאן ריפאו אותה, אך לא אותי ממנה
אני בריא מחטא, חוץ מחטאי אליה. והיא מוגפת לפי דברים.
אני מקווה שעוד לפני המבול - היא תספיק לכפר על חטאיה
אחרת תשטף עם ככל האדם
"העולם שלי אכזר גם הוא."

הלילה כאן והיא מאבדת שפיותה,
מרגישה את עברה רודף אותה -
עבר בדמותי שלי, לוחץ על גולגלתה
מוציא מוחה כמו מיץ של פרי
לחשוב שזה היה העונש, לא החטא עצמו.
"השמש נעלמה"

והיא יודעת עוד יותר טוב ממני
שבי ראו גיבור, ועליה להודות על כך
שהצלתי את חייה מעצמה ואותן חולשות
אך שנאה לה לי כל עוד אני נושם
ומלווה אותה באהבה.
"רעל לעולם"

לשטוף האנושות
הגיע המבול...

מבול.....