היה זה היום בו הפסיקו לאהוב אותי בבית.
אך למחרת לא הייתי שם כבר, כי אם הרחק הרחק - נוגע בחלום אחר.
מתחת למגדלי ענק ומוזיאונים פורים באומנות שניתן לראות רק
בארצות הקרות של אירופה, הנה אני שט בגנדולה של חלום מנופץ,
תמורת מטבע או שניים.
לא לבד, כי איני רוצה להגשים חלום לבד, וכעת אני מפחד מקיצו.
עם ידידות ותיקות וחברים עזים אמרתי שאפגוש אותם בנקודת ציון
זו או אחרת, אך לא הספקתי לפגוש אותם.
יום לפני שחזרתי לחלום המנופץ בבית,
פגשתי אותה
ומתוך מחשבות מיוסרות על שברירי אהבה שלא התגשמה- נלבשה צורה
אחרת -של תקוות אהבה חדשה.

במלוא הודרה, ששם מניחוח של אירופה מקשט אותה, שיערה בצבע
החיטה הבוהקת בימי קציר, מקשט את כתפיה וגבה כמעיל של שמש על
פניה המחויכות, ועיניה הירוקות והגדולות שוחקות אליי וקוראות
לי לחלום מחדש.

ולמרות שרק ליל אמש נשבר חלום אחר, מפחד אני שאני פשוט נמהר,
מחפש נואש  אחרי חלום חדש.

בתחילה אנו מתגרים בגורלנו, ומגלמים אביר ונסיכה במאבק שאומר
להיות בחלום בלבד, מול שגרירות של משמר, בורחים מעין חוק - לשם
שעשוע בלבד, יוצרים חוויות במשך 3 שעות-  טווים חלום חדש.

לקראת חזרתי אני ממתין, והיא לא מאכזבת ובאה, ואף רוצה לשוב
איתי הביתה-  להקריב כל חלום אחר שלה למעני.
אני מזיל דמעה. הייתכן שמצאתי את החלום אחריו חיפשתי.
ובדיוק כאשר אני ניגש לנשקה לאהבה,

אני מתעורר.