כשאני שואל אני יודע למה אני שואל, אמר זאב, כועס, אבל לא
באמת.
מה ומי היה אז, זה חשוב, אחרת איך נדע איך וכמה לעכשיו?
אבל מה זה משנה מה ומי, ולמה זה תמיד חייב להיות קשור לאיך
וכמה? התלוננה אשתו שונית, שנמאס לה, באמת נמאס לה, כמו שנמאס
לאנשים ממה שיש להם ולאחרים אין, ולמה שלא יהיה להם אם לי יש,
או לחילופין, למה חייב להיות להם כשלי אין, ואני דווקא מסתדרת
טוב מאוד בלי זה.
אני פשוט לא מבין אותך! יש דרכים לדברים וזה לא משהו מוזר שלי
אלא משהו מוזר של כולם אז אולי כולם מוזרים ורק את לא? אולי
פשוט תגידי ונוכל לצאת?
ואם אני אגיד מה זה משנה? לא תמיד צריך לשמור טינה צידית כזאת.
שמור את הטינה שלך לזמנים שתזדקק לה, טינה היא לא לחברים. ובטח
ובטח שלא לארועים של שמחה. זאת ממש לא מטרתה של הטינה, ולא
צריך לשמור עליה בזמנים כאלה. זמנים שכאלה הם זמנים שאדם צריך
לדעת לקחת את הטינה ולשחרר אותה לאויר העולם, או לפחות לשחרר
אותה מהמוח שלו ושתלך לאן שתרצה רק רחוק אם אפשר. ולמה שלא
תבחר איך וכמה לפי מה שיכול ואפשר, ולפי מה שרוצים ומוכנים.
וארוע זה לא עסק שלפי מספר האנשים שבאים צריך לחשב במחשבון לפי
תעריף ידוע שהכינו מראש. לפעמים אפשר לחשוב שיש לך טבלה עם
אחוזים ועמודות של אולם וקרבה משפחתית וסכום כל ההיסטוריות
הארועיות בין ההורים שלו לאחיינים שלי ואז מה אם סבתא שלו
הייתה בבית חולים הם יכלו לשלוח לפחות מתנה נחמדה כי בכל זאת
בר-מצווה יש לילד רק פעם אחת והם שהיו כמו ההורים המאמצים שלו
לא באו והוא נורא נעלב ושלא יצפו לקבל טוב תחת רע וזהב תמורת
אבנים.
אבל באמת, יפה לך העולם הקטן והאופטימי שלך אבל לא ככה דברים
עובדים ויש דרכים לעשות ולהתנהל, כי חשוב להתנהל אחרת הולכים
לאיבוד.
אבל עד גבול השפיות... תיכף ומיד תתחיל לנהל ספרים ירוקים
קטנים שכתוב את כל המי וכמה, ויהיה אפילו מתי ולאיזה צורך,
ועמודה בצד להערות. ספרונים קטנטנים של אנשים קטנים, שיהיו
בירוק, לפעמים זוהר ובוהק ולפעמים מסתורי כזה שדוחף לך בקטנות.
ויהיו לך מדפים של ספרי חשבונות בלי מס הכנסה אבל עם מחיר כבר
בבריאות ובכיף, כי איך אתה נהנה כשאתה הולך לשמחה ורק שואל
ומשווה כאילו אתה קונה מקרר ( ומה הקטע של זה באמת? כולה מקרר)
וחוקר ורושם במוח הירקרק  הזה שלך.
סיימת?
לא!
טוב כן.
את אדם צר, את יודעת? צר? צר, את יודעת, כי קשה לך עם לקבל
שלאחרים יש שלך אין, ושלאחרים אין שלך יש, ולמה יש להם כשאני
מסתדרת טוב מאוד בלי ולמה אין להם כשלי יש ואני יודעת כמה זה
חשוב, אני מכיר אותך קצת את שוכחת.
ואם לי יש שגעונות ואולי אפילו שיגיונות, אז גם לך יש ואני
אוהב אותם כי הם חלק ממך ולמה להרגיש צורך לשנות אנשים, שזה
עוד צורך שלך שהוא שיגיון כזה, וזה שנורא חשוב לך לבחור את
מוצר א' על פני מוצר ב' למרות שהם אותו דבר, אבל בדיוק. ואת
נורא מושפעת מטרנדים וזה חשוב להיות בטרנד אבל לא מחליפים מיטה
בגלל פרסומת יפה עם דוב, אפילו שאת אוהבת דובים. זה שפרסומאי
איקס אוהב דובים כמוך לא אומר שחברה וואי אוהבת דובים כמוך.
ואפילו אם כן לא אומר שאנחנו צריכים מזרון חדש! אז אם תוכלי
להגיד לי כמה השטיינרצים הביאו למיקי לברית אוכל להשוות הכל
בפנקסים הקטנים שלי, להתקשר לכל מיני חשבים שאני מעסיק במשרה
חלקית ככה מהצד במיוחד לארועים כאלה ונזוזנה, כי אנחנו מה זה
מאחרים כבר. והם לא רק הגיעו בזמן כי אם זכור לי גם הקדימו
ויהיה יפה לעשות את זה בחזרה.
זה בסדר, אפשר לאחר, הם הביאו רק ככה, הרבה פחות ממישהו שהביא
יותר, ושלנו כולם כבר התחתנו אז לא נורא קריטי כבר כל העסק.
יש בזה משהו מותק, אבל בכל זאת, חברים שלנו.