|
ים של קרח נושא עימו
הבטחה של פריחה.
ממרום העץ הערום
את עומדת ומסתכלת
לאין סוף.
לצידי עיר מתועשת
מייצרת עיגולי עשן.
את שימלתה אני לובשת
בגוונים של אפור אדמדם.
עיניים כחולות בך מתבוננות
מספרות באהבה את דמותך
ואת בתוך עצמך נימצאת
ומכלה באש שבך ספרים
אין ספור.
למולי ספינה מתקרבת
מציירת עיגולי חמצן
את כובעה אני חובשת
בגוונים של ירוק עד. |
|
|
מתוך בגרות
במתמטיקה
לוגית:
"הוכח
באינדוקציה, או
בכל דרך אחרת,
כי כל המקיים
נפש אחת כאילו
קיים גשר צר
מאוד."
תשובה:
"כל המקיים נפש
אחת, כאילו קיים
עולם ומלואו."
+
"כל העולם כולו
גשר צר מאוד."
---------------------
"כל המקיים נפש
אחת, כאילו קיים
גשר צר מאוד."
מ.ש.ל.
סמוראי בוף מצטט
מתוך הבגרות
במתמטיקה לוגית,
למרות שכתוב על
הטופס שאסור.
למה מה קרה?!
מדינת משטרה?! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.