יד
מבקשת יד
מבקשת יד.

ואני מקשיבה
ובוכה איתן
ונזהרת.

ללכת

לא לחבר,
לא לנתק.

יותר מדי חוטים
ונוצרת פקעת.
בחושך הזה
אני רק מזהה
איפה בדיוק הקשרים מכאיבים.

בעדינות
אני מנתקת
את כל החוטים שלי.

לא לגעת באף אחד יותר מדי.

עכשיו זה שלכם,
לחתוך או להרפות.

המחיר

לקחת פינצטה
ולהוציא את הקוצים,
ורק אחר כך לגעת בפצע.
שלא יהיה מספיק מקום לנשימה
בין דם לדם
לפני שאני חוזרת,
לוחצת,
להוציא את המוגלה.

זה נראה רע.

אני יודעת שזה כואב.
גם אני מתכווצת.
להכאיב
כדי לדעת.
להכאיב כדי לתקן.

לא אכפת לי לשלם.
תבכו, תבכו.
המחיר לא יכול להיות
גבוה מהסיכויים.

כשתגרדו את הגלד
והצלקת תיחשף בבשר,
אז גם אני אוכל
להתחיל להירפא.