מרק זך מחכה על שולחן העבודה,
נקישה בחלון נשמעת כהד מתקופת העותמאנים.
וכי מדוע תרדוף אותי, לצן בן עוולה?
הנני, מי אני - מרכיב נורות ניאון, בן שושלת שתיינים,
על פסגות נישאות מכל, חבצתי את חמאת נשמתי.
הרוח נושאת איתה ריח שאינו שייך לי,
אפור וחום מסתחררים ומתערבלים.
וכשהרוח חזקה, אני אוכל נמלים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.