את, את המדהימה עם השיער הכל-כך חלק כל-כך ג'ינג'י, השיער
שכל-כך
מאפיין אותך עד שלפעמיים נראה לי שהוא זה שנותן לך את
האופי הכל-כך מיוחד שלך.
והעיניים, העיניים החומות האלה שאני אף פעם לא מצליח לראות
דרכם מה את מרגישה כלפי.
והשפתיים, השפתיים היבשות האלה שכל-כך הייתי רוצה להרטיב כבר.
והגוף, הגוף המדהים שלך, מדהים עד שלפעמים קשה לי להסתכל.
את, את שאני מרגיש כל-כך הרבה כלפייך ולא אומר כלום, בגלל
הפחד, הפחד מאיך שתגיבי, הפחד שזה יפגע במה שבקושי יש לנו
עכשיו.
ואני יודע, אני יודע שחיים רק פעם אחת, ואני כל-כך מאמין בזה,
ובכל זאת במקום להגיד לך את כל מה שאני מרגיש אני יושב כמו
אידיוט וכותב את זה.
ומקווה שאיכשהו תביני הכל לבד. |
