כל שנה, ביום הזיכרון, אחותי ואני מסתכלות על רשימת החיילים
שנהרגו מאז שהמדינה נולדה, בערוץ 33. אנחנו מחכות במתח לראות
מי נהרג ביום ההולדת שלנו כי ככה, אחותי אומרת, נוכל לדעת מה
היינו בגלגול הקודם. אימא אומרת שאנחנו מדברות שטויות ושאחותי
הגדולה צריכה להתבגר כבר, היא רוצה שנסגור את הטלוויזיה כי זה
סתם מדכא אותה אבל אחותי מתעצבנת עליה ואומרת שהיא לא מבינה
שום דבר. בתאריך שלה אף-אחד לא נהרג וכשמגיע התור שלי אנחנו
כבר כמעט ומפספסות. אצלי נהרגו הרבה חיילים כי זו בדיוק הייתה
מלחמת שלום הגליל ואימא אומרת שרק בזכות זה אני כאן היום.
בדיוק באותו יום שנולדתי נהרגו מלא אבל מבין כולם היה אחד ששם
המשפחה שלו היה "כלב", אני אומרת לאחותי שבטח הרוח שלו התגלגלה
אליי ובטח בגלל זה אני כל-כך אוהבת כלבים עכשיו. אחותי עונה לי
שבטח בכלל הייתי כלב בגלגול הקודם שלי. בערב אנחנו הולכות
לראות את הזיקוקין עם אימא ואבא בכיכר ואבא מרים אותי על
הכתפיים גבוה. ואני, על הכתפיים של אבא ועם מחושים שמחליפים
צבעים על הראש רק חושבת  שאם הייתי כלב בגלגול הקודם, אז מה זה
אומר עליי עכשיו?