ביום הולדתה השש-עשרה כולם ירימו כוסית לכבוד הצלקות.
"קטנה, אבל עברה הרבה." מישהו מהמבוגרים יעיר בחוכמה. ונשתה את
הדמעות בלגימה אחת.
אחר כך היא תסיר את הכיסוי שיש להם על העיניים, תפור לעורם
בהמון תפרים קטנים. עכשיו הם יכולים להתחיל לראות, להסתכל,
להרגיש מעורבים. היא תחלק שקיות הפתעה לכל האורחים. אבא ואימא
ירכיבו פאזל שקיבלו, וכשייסימו אימא תתחיל לבכות. זהירות! האמת
נרטבת מדמעות!
"יום הולדת יש רק פעם בשנה." אחד המבוגרים יעיר בחוכמה. היא
תקרע את העטיפה ממכונת תפירה גדולה. "עכשיו הם יכולים לקרוע
אותך לפיסות לעיתים קרובות יותר, עכשיו כשיש לך מכונת תפירה."
יסבירו לה. היא רוצה להגיד שהיא רגילה לתפור את עצמה במחט
וחוט, בפשטות, אך היא שותקת והכל סביבה משחיר.
יום הולדת שש-עשרה מתוק-מתוק. עוד כוסית דמעות והיא תתחיל
לצחוק.