אין לי חללים שחורים.

חוט אדום נכרך מסביב ליד כחושה. למזל ולברכה.
אחר כך צועדים. מעולם לא הרגשתי פחדים של אנשים אחרים.
אישה רוכנת מעל לאבן קרה, אומרת בזעקה שלבן שלה היה חיבוק אוהב
נורא. את בוכה, בפנים, בדמעות מבורכות.

חוט אדום נכרך סביב הצוואר. שמך נאמר בלחישה.
כנראה שעוד נותרה בך טיפה של אמונה.
הבורא מקונן עלינו. הוא אדם בודד נורא. הוא לא בוכה, הוא רק
מטה את השמש לכיוון חלקת הקבורה. תודה, אני לוחשת לו. הוא נושף
עליי עלים יבשים.

והמים שוטפים את האותיות השחורות. ואת בוכה דמעות מבורכות.
רק רגע,
את אומרת לו,
היה אנושי.
והוא צוחק, ומעיף עלייך עוד עלים יבשים.

ה"היה" מנוקד כך: סגול ב"ה" וב"י", כלומר תהיה בציווי...