כשעוזבים אותך זה אחרת.
לא ראית את זה מגיע, אתה לא שלם עם ההחלטה ה"משותפת" הזאת אבל
צריך לקבל את רוע הגזרה.
אתה מרגיש שנטשו אותך, שערכך ירד ובייחוד אצלה, בשבילה אתה כבר
כלום, סתם עוד ידיד שהיה ביניכם משהו. הצנזור שלך מאיים בתכנים
שאינך רוצה שיגיעו למציאות ואז אתה תעשה מעשים שאין דרך חזרה
מהם. הביטחון העצמי שלך נפל כמו שמעלית נופלת מקומה 121
מהבניין הכי גבוה בעולם. על גג עולם היית, אפילו שלא הכל היה
מושלם אתה השלמת עם זה, ניסית לשנות, היית באמצע של תהליך
שבסופו היה אמור לצאת משהו, איזושהי יצירה תקשורתית. נקשרת,
בנאדם. נקשרת. פיתחת תלות. בה, במלים שהיא הייתה אומרת לך,
בהרגשה שהיא גרמה לך להרגיש. לידה הרגשת מיוחד, שכל עולמה
התרכז בך ואתה, אתה, אתה... אתה היית שם, ואם לא שם אז במחשבות
שלה, ואם לא במחשבות שלה אז בחלומות שלה, ואם לא שם אז היית
בלב שלה, מחבק אותה חזק ככה שהיא לא תוכל להרפות. ואם לא שם,
אז בעיניים שלה כשהסתכלה בתמונה שלך או הסתכלה במראה ודמיינה
אותך לידה. בכל העולם היית, ועכשיו, כל העולם היה.
אתה כל כך פגוע שאתה לא יכול בכלל לאמוד את עוצמת הפגיעה. אתה
לא מבין מה אתה מרגיש ולמה אתה מרגיש. התלות הזאת איננה עוד,
אתה "נאחז באוויר תחת שמיים ריקים". יודע מה, עזוב את החברות
בניכם, הקשר בהחלט לא היה מושלם והיו הרבה ריבים לקראת הסוף.
אבל, מה שנשאר מכל זה? הידידות. לפני הקשר הרומנטי הייתה
ידידות טהורה לחלוטין והיא הייתה פשוט נפלאה... ללא תלות
מוגזמת או פרידה חד צדדית וחפוזה, וללא מתח שהוביל לויכוחים.
כעת, הידידות הזו אינה קיימת. הקשר נהיה משהו אחר, לא טוב.