עמדתי בפינה של הרחוב - איפה שתמיד אני מחכה לו. אבל הפעם זה
לחכות אחר.
אני מסתכלת בשעון. עברה דקה. קמתי בעצבנות והסתכלתי לעבר הרחוב
וחיפשתי את דמותו. כלום. כאילו אני אוויר. ארבע זה ארבע, לא
ארבע ועשרה!
רועי אף פעם לא היה מאחר. תמיד מגיע בזמן. דקה אחת לא הייתי
צריכה לחכות לו. אבל אנחנו בהפסקה. לא לחשוב עליו! להפסיק!
רועי לא מעניין! זה לא חשוב שיש לו חברה ועכשיו הוא אוהב אותה
והם נהנים. זה לא חשוב שהוא נראה מדהים והוא מהפנט כל מי
שמתקרבת בסנטימטר לידו. לא חשוב.
אני מסתכלת בשעון. ארבע ורבע. הוא עדיין לא כאן. אני מתיישבת
בחזרה על הספסל.
רועי לא היה מאחר.
אף פעם.
אבל רועי לא חשוב! אז מה אם הוא שבר לי את הלב ואמר לי, "לא
מתאים לי חברה עכשיו, אני רוצה להיות לבד", ואחרי יומיים הלשון
שלו כבר הייתה משורבבת עמוק עמוק בפה של מישהי אחרת. ולא סתם
מישהי, נועה. נועה שהייתה אמורה להיות לצידי. נועה שהייתי חברה
הכי טובה שלה עד לפני שבוע. נועה שהייתי עושה הכל בשבילה והיא
הייתה עושה הכל בשבילי. אבל נועה לא חשובה.
לא.
הגנבתי עוד מבט חטוף בשעון. ארבע ועשרים. להישאר? ללכת?
מתקשרת אליו הביתה.
תפוס...
מתקשרת לקו הפרטי שלו.
תפוס...
מה שאומר שהוא נמצא בבית ואפילו מדבר בטלפון בנחת, בלי שום
מחשבות מיותרות עליי ועל זה שאני מחכה כבר עשרים ושלוש דקות.
אף פעם לא חשבתי עליו ככה, בצורה של חברים. תמיד ידידים.
ת-מיד.
אבל הוא כל-כך הפציר וכל-כך השתדל. ואתמול נפגשנו, באותו מקום.
אבל הוא איחר רק ברבע שעה. ושלשום הוא איחר אבל אז חיכיתי לו
חצי שעה עד שנשברתי והלכתי. בערב הוא התקשר אליי ואמר שהוא
נורא נורא מצטער... שהוא מתחנן שאני אסלח לו.
רועי אף פעם לא היה מתחנן.
ביום הראשון והשני שחיכיתי לו הוא בא בזמן, ניסה ליצור רושם
טוב.
רועי לא היה טיפוס שמנסה ליצור רושם. הוא היה מה שהוא ומי שלא
רוצה - ככה הוא היה אומר לי - לא צריך. הוא לא היה צריך טובות
מאף אחד.
כבר חשבתי ללכת לבד לזקנה שאנחנו מטפלים בה וחשבתי - אם הוא לא
מגיע תוך חמש דקות אני מתחפפת.
רועי היה הולך איתי אליה אבל מאז שנפרדנו הוא הולך עם נועה
למרכז הנוער לטפל בילדים עם מומים. איתי הוא יותר נהנה. בטוח.

כבר עברו עשרים ותשע דקות. אני רואה את הדמות שלו מתקרבת
מהפינה של הרחוב. אני קמה ומזדקפת וניגשת אליו, כבר כועסת
וממורמרת ובאה לצעוק עליו שזהו, כאן זה ייגמר.
הוא מתקרב אליי ואני פותחת את הפה והוא בא ונצמד אליי ודוחף את
הלשון שלו לגרון שלי.
רועי לא היה מנשק ככה.