נו אז שאני מרגישה בודדה וקלה כמו נוצה מול כל העולם העולם.
מתרסקת,
מתפוצצת,
זועקת,
מרב כאב, שבא ללא כוונה בפגיעה
בי, הנואשה השבורה.
כל כך קר לי עד שכל תא פשוט נהפך לשלגון.
חורף, סערה וסופות מסתובבים בי
כמו שדים ללא הרף בחיפושים אחרי ה...
ללא מציאה,
ללא החזרה
בתאבון עז לחטוף ולטרוף.
ופתאום מים שקטים וצלולים זורמים בעורקי, בורידונים.
קרני אנרגיית אלילים מזהירה אותי,
ומביעה בי חומר של ילדים קטנים ומודהמים,
אהבה עזה ותשוקתית מתאהבת בכל חי.
אוו לא!
מהומה,
צביטה,
הרגשה רעה ומטורפת מתגנבת וחוטפת חללים של מיימדי של חדרי
המטופחים.
ומה לי? או מי לי?
לבד בתדהמה של עצמי.