יולי לוי / ביום שנפלת |
מאות ציפורים הטרידו את צמרות העצים,
והאדמה הייתה שלווה מתמיד,
והיה רעש עצום,
ושקט בלתי נסלח,
והיית אתה.
ביום שנפלת
מעלה ריצדו אין ספור כוכבים,
וסבך הערפל היה סמיך מתמיד,
הכוכבים לא לנו כנראה,
והיו אורות רחוקים,
וחושך מוחלט,
והיית אתה.
ביום שנפלת
חייכת חיוך אחרון,
צחקת צחוק הוללים,
פגשת במוות,
טרם טעמת חיים,
והיית אתה,
ונשארתי אני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|