האור נעלם, הכל מתעמם,
חסרי עמום ואני עמומה,
ושוב יושבת בחדרי בוכה
מנסה להבין כיצד זה קרה?
מזילה דמעה ועוד דמעה,
רק רוצה שוב להיות איתך.

עכשיו חיי שרויים באפלה,
בלעדך אין לי אור, אין תקווה.
רוצה אותך כאן לידי,
את עינך מביטות בעיני שלי.
הכל מתעמם, עם החושים,
לא מרגישה אותך כבר מבפנים.

החדר עמום, השמש שקעה,
רק עיני עודן נוצצות בחשכה.
הירח יצא והכוכבים נוצצים,
אי שם עוד כוכב כבה,
אי שם עוד מלאכים מתאבלים.

אהבתי הראשונה נמוגה,
                            ואני איתה...