"נתתי לו כל שאיפשר לי לתת
שיר וחיוך ורגליים לרקוד
ויד מעודנת ולב מרטט...
...הנער הזה - עכשיו הוא מלאך.
לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך.
אלוהים, אלוהים, אלוהים
לו אך ברכת לו חיים"

מלאך שלי,

היום ערב יום הזכרון,
יום הזכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות הטרור...
חשבתי לעצמי, למה אין יום זכרון לנפגעי תאונות הדרכים? הרי זאת
"מכת מדינה"... כל שנה נהרגים בתאונות יותר מאשר בפיגועים...
אז למה לא להזכיר גם אותם?
למה לא להזכיר גם אותך? את המלאך שלי, שכבר לא פה בגלל
אופנוע...

אני זוכרת ששנה שעברה, כשהייתי בטקס יום הזכרון, לא יכולתי שלא
לבכות... ורק התפללתי שלא יקרה משהו לקרוב שלי...
והיום... אחרי שנה, אני הולכת שוב לטקס... אבל בלי ידיד אחד...

ולא בגלל הצבא... ולא בגלל פיגוע... בגלל אופנוע...
בלילה אחד... 10 ימים לפני שהגעת ל-17... הכל נגמר...
כנראה שאני לא אבין את זה אף פעם...

מלאך שלי, כנראה שלא הולך להיות יום כזה בזמן הקרוב...
אבל אל תדאג... אנחנו נזכור אותך תמיד!

אלוהים, אלוהים, אלוהים
לו אך ברכת לו חיים...