אבדה הרומנטיקה.
ברגע קצרצר של תובנה חיצונית
נפרש עתידי לפני.
ראיתי עצמי ככלי משחק
בידיה של רב אמנית -
"זוז ימינה ושמאלה
עכשיו השתחווה,
אל תשאל על מחר -
חיה את הרגע הזה,
אמור לי מילים
שאדע מה על לבך
כך אוכל לתכנן לנו
את עתידך"

לבי קופץ משחור ללבן
מוחי עסוק באסטרטגיות,
שומר הכל לעצמי
לא חושף דבר.
אולי רק חייל אני
אבל עוד יש בי רוח,
אשלח את הרץ
ובמקביל שני סוסים,
איגוף מאחור
הסחה מלפנים.

אז שמאלה, מלכתי?
או שמא ימינה אפנה?
לא אתן לך יותר
לשחק בלבי.
שכחי מזה.


חוזר לעכשיו,
את מוחי מרפה,
יהיה זמן לתכנונים.
בינתיים -
אשתחווה.