ניתן לנו זמן
בן אלפי רגעים,
בכמה מהם
באמת חיינו?
בכמה מהם
ישבנו קפואים
ואל חיי אחרים בהינו -
מבעד מסך טלוויזיה, מחשב,
מבעד שורות מודפסות על נייר,
וכך מבלי ששמנו לב
מחצית זמננו הפך עבר.
נעורנו פתאום
שואלים שאלות
מחצית החיים מחייבת.
עכשיו, שברור
שאין זמן אינסופי
שאלת החיים
נעשתה כואבת.
מהם חיי, ומי אנוכי,
ומה אעשה בימי הבאים?
מה יעניק רגיעה לליבי
ישקיט את רוחי,
מה לי יתאים?
מה יביא משמעות לחיי.
תחושה של חיות וטעם?
אני מתחבטת
אני מתלבטת
והחלטתי שלא
לוותר הפעם.
היכן התשובות?
עודי מחפשת.
לעולם שבחוץ
מקשיבה ופנימה.
כבר הייתי ילדה,
ובת ואחות
נערה, ואישה ואימא.
כבר הייתי ביחד
והייתי לבד,
וניסיתי דברים
ועשיתי,
ובתוך כל אלה
תמיד שואלת
אלו דברים כיסיתי -
מכם וממני,
מה טרם ידעתי
ומה עתידה לגלות?
תמיד שואלת
ושוב שואלת,
והתשובות איכשהו מתגלות.

15.09.01