גבירותי ורבותי, היום למדתי מילה חדשה.
כן כן, אני, זאת שחשבה שהיא יודעת כל מילה, בין אם היא בשפה
גבוהה או סתם מילה.
המילה היא אסקפיזם. הפירוש הוא דרך לברוח מהמציאות הקיימת דרך
כל מיני דרכים : מוסיקה, טלנובלות, ספורט וכו'.
מלה מוזרה, האמת. גרמה לי לחשוב. תמיד חשבתי שאני עם שתי
הרגליים על הקרקע, מודעת למציאות, מתמודדת ולא בורחת.
אבל ת'אמת?
אני פוחדת. המציאות מפחידה. זוכרים שהייתם קטנים וראיתם סרט
מפחיד או שמישהו סיפר לכם (ב"תום לב") שיש מפלצות מתחת למיטה
שאוכלות רגליים?
אז בלילה, לא נרדמים וחייבים שהאור יהיה דולק. אז זהו,
שבמציאות שלי, אין אור דולק. רק חושך.
אף פעם לא חשבתי שאני אפחד מדבר כזה. דבר די גדול, האמת.
אז האסקפיזם הזה נשמע לי דווקא בסדר, במידה מסוימת.
אני לא אלך לראות "לגעת באושר" ולהתנתק לגמרי...
אני אעשה משהו יותר טוב.
אני לא רוצה לערער את עצם קיומי, אני פשוט רוצה הסחה.
ולא, ספר זה לא אפשרות. זאת גם מציאות.
מוסיקה... נחמד, אבל זה לא מספיק טוב.
אני חושבת שאני אחכה, ואם אני אמצא משהו ממש טוב, אני אקרא לו
ההסחה שלי. אני לא סתם אסקפיסטית. אני אסקפיסטית בהמתנה.