אבל משהו קורה אחרי שבוע. אנחנו לא יכולים אחת בלי השני. אנחנו
משלימים. הוא ישן אצלי בחדר שלי, ובגלל שההורים שלי בבית, אני
ישנה בחדר הפנוי של האחים שלי. גיא הוא חסר מנוחה. הוא ישן עם
תריס פתוח וקם כמה דקות אחרי שהשמש מתעוררת. אני אוהבת לישון
הרבה. עיניי עצומות. מבלי לפקוח אותן, אני מרגישה שעדיין מוקדם
ואני לא רוצה עדיין להוריד מעליי את השמיכה. אבל אני מרגישה צל
מעליי. אני מציצה טיפה מבעד לעפעפיים ואני רואה אותו. עכשיו
אני גם מתחילה לשמע אותו לוחש. אני לא מבינה מה הוא לוחש. הוא
תפס אותי מהר והפסיק. קמתי.

אחרי ארוחת הבוקר התחבאנו בחדר שלי. יש בו מיטת יחיד, אבל
שנינו הצלחנו להידחס אליה. אנחנו מתנשקים נשיקה של פיוס
ונוגעים בעדינות. אנחנו נסחפים. מורידים חולצות, מצמידים לב אל
לב. נשימות מהירות.
תראה (איך)
שאני
ואתה קרובים (עכשיו אני מרגישה אותו בתוכי ערום ונבוך)...
הפסק!
זה כואב קצת. אני מפחדת. אולי נקנה משהו?

אנחנו הולכים לטיילת. אנחנו מתיישבים שם מתחת לעץ. יש בחוץ אור
של קיץ. אנחנו מדברים אם אנחנו מוכנים לזה. איך נעשה את זה,
מתי נעשה את זה... אנחנו הולכים לקניון. הסופר עדיין סגור. אז
אנחנו יושבים ומדברים. אנחנו שוב פעם מצטלמים ופתאום המוכנה
נפתחת והוילון מכסה אותנו... אנחנו לוקחים את הכסף. צוחקים
ורצים. הסופר פתוח. יש כל כך הרבה סוגים וזנים. אנחנו מעמידים
פנים שאנחנו בכלל לא מסכלים על זה ובנתיים מתכננים מי יניח את
זה על הקופה ומי יתן את הכסף של מכונת הצילומים לרוקח.

כבר מאוחר. אנחנו יוצאים מהקניון לכיוון של המוניות. ההתרגשות
עוד בנו. אנחנו פותחים את האריזה ומוציאים את חוברת ההסברה
כשאנחנו עוברים ליד בית כנסת. זה מצחיק. יש לקונדום המצויר
שבחוברת פנים: עיניים, אף, פה, ידיים...

אנחנו כבר חצי שנה ביחד. אני באה לעיר שלו. אנחנו רוצים לעשות
משהו מיוחד אז אנחנו עולים עד הקומה החמישים בבניין הכי גבוה
בעיר. אני מפחדת. יש לי פחד גבהים...

חזרנו אליו הביתה ועשינו אהבה בפעם הראשונה...