יושבת על האדמה הקרה, ובוכה.
דמעות של כאב... של אהבה.
הבאתי פרחים במיוחד בשבילך,
בשביל להניח על קברך...
הקר.
את לא איננה, אך את לא כאן,
את פה אך לא באמת לצידי...
גופך לידי, נשמתך לא.
אז אני בוכה על קברך,
מחכה לשובך.
כל יום שעובר
רק מזכיר לי אותך יותר.
איפה את? נעלמת כלא היית,
לא הספקתי להגיד שלום.
החיוך שעשה לי את היום,
כעת ריק כמו ספר ללא תוכן,
בנאדם אמיתי הפך מזוייף.
הקבר שלך, עמוק בתוכי,
אני מבקרת אותך כל יום,
מקווה שתשובי, שתצאי מהמקום הקר שאת נמצאת בו...
ותחזרי אלי, ותחזרי לחיים...
חסרה לי,
חלק איננו,
נאבד.
אז בוכה ומחכה...
אחכה לנצח,
אחכה תמיד |
