פרולוג

נועם: ניסו, אולי נצא לפאב החדש בנמל?
ניסו: לא
נועם: למה לא?
ניסו: ככה לא!
נועם: נו, אל תהיה כזה
ניסו: שתוק!
נועם: מה קרה?
ניסו: סתום, סתום ת'פה!
נועם: ניסו!
ניסו: מה ניסו מה, באמ'שלי נועמיקו עוד מלה אחת אני מביא לך
וואחד צ'ארקה לפרצוף כמו שעשיתי בתגובה איפה שהסיפור פרי
מקלדתה של פצע בגבס אברהם
נועם: לא ידעתי שמבעבע בך זעם כה רב
ניסו: אל תגיד מבעבע ואל תביא לי מטבע ואל תגיד זעם למה אין
טעם
נועם: אין טעם למה?
ניסו: אין טעם שנריב למה אנחנו אתה ואני אחים
נועם: אז אתה בא לפאב החדש בנמל?
ניסו: כן
נועם: כן?
ניסו: כן כן
נועם: נהדר!
ניסו: אבל אבל לא נצא בטרם נביא בייביסיטר בשביל קיצי
נועם: מה הבעיה? נזמין שוב את שירה ג'י. נערה מתוקה זו הרי
התחבבה על קיצי עד מאד
ניסו: לא
נועם: למה לא?
ניסו: ככה לא!

[נועם משגר אל ניסו מבט של 'דחילק, אל תתחיל שוב עם השטויות
שלך']

ניסו: שירה ג'י היא איך שאנחנו הולכים עושה טלפון לחבר שלה בוא
בוא מהר הגרינים הלכו השטח פנוי
נועם: לא ידעתי
ניסו: כן
נועם: באמת?
ניסו: כן כן
נועם: איפה נמצא בשעה כזו בייביסיטר איכותי/ת ופנוי/ה?
ניסו: הסר דאגה כמו שאומרים מליבך למה יש לי הפתרון
נועם: נהדר!


מערכה I: רוטבליט, סרנגה ומעשים טובים

[ניסו ונועם - הלא הם האחים גרין! - יושבים על הבאר. ברמן גבה
קומה ושחור שיער מגיח לפתע מאחורי דלפק עמוס כוסות, תחתיות
המעוטרות בדיוקנאות כוכבי כוכב נולד, ומאפרות שמנגנות מוזיקה
יוונית ברגע שמאפרים לתוכן]

ניסו: אה, מה קוצ'ה?
נועם: ערב טוב לך
ברמן: ערב טוב וברוכים הבאים ל'בארכימדס', הפאב שיגשים את כל
חלומותיכם ויספק לכם ערב שהוא חוויה, חוויה שתיזכר לדורות.
מימינכם ברזי הבירה, משמאלכם שיכורים כלוט, ומעליכם - אם תרימו
לרגע מבט - פוסטר בגודל טבעי של ירדנה ארזי המהממת
ניסו: מה זה?
נועם: מה קרה?
ניסו [מצביע על הברמן]: סתכל, סתכל, החולצה שלו שקופה
ברמן: זו המודה
ניסו: מה, אתה אינסטלטור?
נועם: אל תציק לו, ניסו
ברמן: צר לי, אך הפאב הומה לקוחות. התואילו להזמין ולא
לעכבני?
ניסו: וואי וואי וואי החננה מדברת בדומה לאיך שאתה מדבר
נועמיקו
נועם [לברמן]: על מה אתה ממליץ?
ברמן: אוזו
נועם: אוזו?
ניסו: אוזו אוזו הוא אמר לך אוזו
ברמן: אוזו, אכן
נועם: פעמיים אוזו, בבקשה
ניסו: גם לי

[הברמן מתרחק]

נועם: זמן רב לא השתכרנו עד דלא-ידע
ניסו: הלילה אני ניסו מארגן שתי בחוריטות אחת בשבילי אחת
בשבילך למה שכבר הרבה זמן לא היה מושי-מושי במיטתנו נועמיקו
נועם: דבר בשם עצמך [מחייך במסתוריות]
ניסו: אוי באמת תראו תראו אדון נועמיקו עושה חיוך שזה
אברהם-דוד-רמז שיש דברים שאני ניסו לא יודע
נועם: לא אמרתי זאת [קורץ בערמומיות. הברמן מניח לפניהם את
ארבע הכוסיות]
ניסו: הוא אומר שהיה מושי-מושי במיטתו אבל לא במלים כי אם
בקריצה

[נועם ממלא פיו אוזו]

ניסו: חבל חבל חבל שהמושי-מושי לא היה בהשתתפות נועם כי אם
בהשתתפות שירה ג'י פלוס החבר שלה ג'ון בלו
נועם: אתה רציני?
ניסו: אבל אין קלטת [קורץ]
נועם: הרי אין לנו מצלמת וידאו!
ניסו: בשביל זה אין קלטת [קורץ]
נועם: אכן זמן רב לא ידעתי אישה
ניסו: הידעת שמושי-מושי עושה שינויים במוח הידעת?
נועם: ודאי. במהלך אורגזמה מופרשים במוח שלל אנדורפינים
המסוגלים להקהות תחושות כאב, כמו גם להפחית חרדות ולהרגיע
באופן כללי. אגב, גם שריר הלב יוצא נשכר מפעילות מינית, זאת
בזכות ה-
ניסו: לא לא לא
נועם: האמן לי שכן
ניסו: למה אתה וכחן למה שכולם יודעים אפילו דובי ואן-רוייזר
אמר לי שאם עושים מושי-מושי תכף ומייד נהיים טובת המתנחלים
ישתבח שמם?
נועם: מה?
ניסו: כן כן להלן הדוגמה שבזמנו היה איש בשם רוטבליט שהוא היה
כותב שירים
נועם: הוא כתב את שיר לשלום
ניסו: אבל לא מנגינה כי אם מלים
נועם: את המנגינה הלחין יאיר רוזנבלום
ניסו: יופי שוויצר

[נועם לוגם מכוסית האוזו השנייה]

ניסו: שהוא נקלע להתנחלות שמה באה אליו בחוריטה פלוס צמה והיא,
הבחוריטה, כן? אמרה לו למה שלא תעשה איתנו את השבת מר רוטבליט
וכך היה
נועם: הסיפור מוכר לי: בין רוטבליט למתנחלת התפתח רומן סוער,
בעקבותיו הביע האמן המיוסר חרטה על יחסו המתנשא כלפי המתנחלים
ועל שאר דעות שמאלניות-כביכול. המתנחלים הם אחינו, הסביר,
והגן, בתוקף, על זכותם של יהודים להתיישב לאורכה ולרוחבה של
ארץ אבותינו
ניסו: אם אתה לא מאמין תשאל אפילו את דובי ואן-רוייזר
נועם: אני מאמין
ניסו: אוי אוי אוי
נועם: מה קרה?

[ניסו מרוקן את הכוסית הראשונה. נועם מרוקן את הכוסית השנייה]

ניסו: אוי אוי אוי
נועם: מה קרה, ניסו?
ניסו: שאתה אמרת שאתה מאמין
נועם: נו?
ניסו: שזה אברהם-דוד-רמז שגם אתה עשית שבת בהתנחלות פלוס
מושי-מושי עם מתנחלת
נועם: לא התכוונתי לאמונה כזו... כוונתי הייתה שאני מאמין
לדובי, זאת אומרת לרוטבליט, כלומר ל-
ניסו: אוי אוי אוי
נועם: מה?
ניסו: סתכל סתכל מי הגיע

[מבטו של נועם, כמו גם מבטיהם של שאר יושבי הפאב מופנים לעבר
שלומי סרנגה, שנכנס לפאב מוקף שלוש עלמות-חן]

ניסו [פונה לשלומי]: הלו סרנגה
שלומי סרנגה: יאסו ניסו
ניסו: מה קוצ'ה?
שלומי סרנגה: וואלה, סבבה
ניסו: טוב, אז יש לי בשורות כלל לא טובות בפי
שלומי: אה?
ניסו: צצה לך שערה איפה שהפטמה, עבה ושחורה
עלמת חן א': הוא משקר אותך, שלומי
עלמת חן ב': הוא מקנא לך
עלמת חן ג': ניסו, זה אתה כפרה?
ניסו: מה ניסו זה אתה כפרה מה שאנחנו כלל לא מכירים?
עלמת חן ג': אתה לא זוכר אותי, ניסו?
ניסו: אוי באמת גיברת עלמת חן את רוצה שהקוראים הם יגידו
אוווווווו כל הכבוד לעלמת חן היא עשתה מושי-מושי עם ניסו שלנו
אפילו שזה לא אמת כי אם שקר כזב
עלמת חן ג': אבל, ניסו-
ניסו: סתמי, סתמי שנייה

[עלמת חן ג' פורצת בבכי, וממהרת לשירותים. עלמת חן ב' ממהרת
בעקבותיה כדי לנחם אותה. שלומי סרנגה רץ גם הוא לשירותים כדי
לבדוק מקרוב את מצב הפטמה. עלמת חן א' ממהרת בעקבותיו כדי לנחם
אותו]

נועם: היא נראתה לי מוכרת
ניסו: זותי מישי תפוחי שהיא למי שלא מכיר כבר עשתה בעיות
בתגובה איפה שהסיפור של דייב דנ
נועם: זו מישי תפוחי?
ניסו: למה אתה אומר זו מישי תפוחי פלוס סימן שאלה שהרגע אמרתי
ז'אן-פול-ברור זותי מישי תפוחי?
נועם: אם כך, מדוע התכחשת אליה?
ניסו: למה מישי היא אמרה לי בזמנו בוא ניסו נעשה שבת זה למה
נועם: בהתנחלות?
ניסו: שו התנחלות? אצל ההורים שלה בקרית ביאליק
נועם: חוששתני כי היא נעלבה
ניסו: טוב, אז עכשיו אני ניסו עומד לעשות מעשה טוב בשביל
האיזון הקוסמי [פונה לבחורה שיושבת מצידו השני] שלום לך בחורה
יפה
בחורה יפה: וואו! איז'ה ז'נטלמן
ניסו [ממרפק את נועם]: ראית?
נועם: כל הכבוד, ניסו
בחורה יפה: קוראים לך ניסו?
ניסו: כן
בחורה יפה: ניסו מבמה חדז'ה?
ניסו: כן

[הבחורה היפה סוטרת, בחוזקה, על פניו של ניסו]

ניסו: איי
נועם: יא-אללה!
ניסו: למה?
בחורה יפה: למה אתה בלופר ז'ה למה
ניסו: יש לך מזל אני פציפיסט צמרת למה אם אני לא פציפיסט צמרת
הייתי מביא לך וואחד צ'ארקה לפרצוף מיישר לך את האף
נועם: תירגע, ניסו
בחורה יפה [לנועם]: אני מקווה שאתה לא ז'ותף לשקרים המגעילים
של האח שלך האידיוט
נועם: אילו שקרים?
בחורה יפה: בתגובה לסיפור "חומות" של "הבית של יעל" בבמה
חדז'ה, אחיך הבלופר סיפר לכולם שהוא פגז' אותי ברחוב ושדרשתי
ממנו להוריד מכנסיים
ניסו: המלים שלי יצאו כמו שאומרים מהקשרם למה הייתה אי-הבנה
בחורה יפה: אתה קראת לי יווניה?
ניסו: באמ'שלי זותי חרשת זותי
נועם: רגע, רגע, רגע...
ניסו: למה אתה אומר כל מלה שלוש פעם למה?
נועם: את דניאלה פיק?
דניאלה פיק [מושיטה לו כף יד ענוגה, מרפקה מתחכך באפו של
ניסו]: איצה פלז'ר
נועם [מנשק את כף ידה באבירות ראויה לציון]: העונג כולו שלי

[כעבור עשר שניות: דניאלה מושכת את היד חזרה, ותוך כך נועצת
מרפק בסנטרו של ניסו. ניסו משפריץ לה אוזו לאוזן]

דניאלה: אני לא ז'ומעת! אני לא ז'ומעת!
ניסו: שאני צודק אני צודק

[הברמן שורק]

ברמן: הפי האוור! הפי האוור!

מערכה II: לוי, שטראוס וזיכרונות ילדות

נועם: נחמד כאן, אה?
ניסו: שזה פאב ברמות הגבוהות ביותר
נועם: אני שמח ששינית את דעתך, והסכמת לבוא
ניסו: אני נושם
נועם: מה?
ניסו: נושם, נושם
נועם: אולי נזמין סיבוב משקאות נוסף, ניסו?
ניסו: מה, אתה אינסטלטור?
נועם: מה?
ניסו: שרברב, שרברב
נועם [לברמן]: פעמיים אוזו, בבקשה
ברמן: אוזו?
ניסו: אוזו אוזו הוא אמר לך אוזו
נועם: פעמיים, בבקשה
ניסו: גם לי
נועם: נחמד כאן

[בחורה גבוהה ונאה מתקרבת אל נועם וניסו. היא שולפת סיגריה
ובוהה בהם. ניסו נועם - הלא הם האחים גרין! - משוחחים על
עניינים שהשתיקה יפה להם ועל כן לא יפורטו כאן. מצטער. כעבור
שלוש דקות:]

בחורה גבוהה ונאה: אני אחכה ככה עוד הרבה זמן?
נועם: מה?
ניסו: היא רוצה נועמיקו שאתה תדליק לה את הסיגרטה ואז היא תעשה
איתך מושי-מושי בבית-שימוש
נועם: אין לי אש
ניסו: אין לו אש
בחורה גבוהה ונאה: מה, אתם כאילו לא מזהים אותי?
נועם: לא
ניסו: מי את?
בחורה גבוהה ונאה: איזה שני שפוכים אתם

[הברמן מניח לפני ניסו ונועם ארבע כוסות אוזו]

נועם: חן חן
בחורה גבוהה ונאה [לנועם]: מאמי, שפוכים זה לא מחמאה, זה...
זה... נו, איך אומרים את המלה הזאת?
ניסו: עלבון
בחורה גבוהה ונאה: כן, תודה

[ניסו נועם מרוקנים כוסית כל אחד]

בחורה גבוהה ונאה: מה, אתם באמת לא מזהים אותי?
נועם: לא
ניסו: מי את?
בחורה גבוהה ונאה: אני מלי לוי כאילו?
נועם: מי זו מלי לוי?
ניסו: אוי באמת נועמיקו מה זה מי זו מלי לוי שהרגע היא אמרה לך
אני מלי לוי כאילו
נועם [מחקה את קולה של מלי]: כאילו?
ניסו: כן כן למה זה השם משפחה השני שלה שהיא התחתנה עם איש בשם
כאילו
מלי לוי-כאילו: אוי תפסיקו
נועם: ומדוע היא סברה שנזהה אותה?
ניסו: אני יודע אני יודע!
נועם: מתמודד מספר אחת, מה תשובתך?
ניסו: למה בזמנו דובי ואן-רוייזר עשה לה שיגוע בצורת המשפט
שהוא אמר לה אהלן מלי לוי-כאילו הכוכבת טלוויזיה מספר אחת
במזרח תיכון
מלי לוי-כאילו: מי זה הדובי הזה?
נועם: והיא האמינה?
ניסו: דובי הוא מאד משכנע בדומה לרוטבליט האיש
מלי לוי-כאילו: מי זה הרוטבליט הזה?
נועם: לאן נעלמה דניאלה?
ניסו: הסר כמו שאומרים דאגה מליבך למה היא תחזור
מלי לוי-כאילו: אתם רוצים שאני אשיר לכם שיר?
נועם: לא
ניסו: מי את?

[מלי לוי-כאילו פורצת בבכי]

ניסו: אוי באמת גיברת מלי-כאילו מה זה פה, אנטיגונה?
מלי לוי-כאילו: סתום סתום למה עוד מעט חבר שלי יתקע לך זורבה
ב-
ברמן: אני מבקש להימנע מניבולי פה
נועם: רגע, רגע, רגע...
ניסו: למה אתה חוזר על כל משפט פעמיים למה?
נועם: אוזו... סרנגה... זורבה... ניסו, אתה קולט לאן נקלענו?
ניסו: להתנחלות?
נועם: מה פתאום התנחלות?
ניסו: אז לאן?
נועם: לטרגדיה יוונית
מקהלה: אווווווווווווווווווו (בשורוק)

[ניסו נועץ מבט מופתע במקהלה המורכבת משחקני נבחרת ישראל שצצו
לפתע מאחורי הבאר, לגופם טוגות לבנות על סף השקיפות, לראשם זרי
חבצלות ולרגליהם נעלי אדידס המיוצרות בטכנולוגיית איי קיוב.
נועם מרוקן את הכוסית השנייה ומשפשף את עיניו בחוסר אמון]

ניסו: טרגדיה?
נועם: יוונית
מקהלה: אוווווווווווווווווו (בשורוק)
ניסו: טוב, סתמו שנייה למה נועמיקו הוא רוצה לספר זיכרון ילדות
מאד חשוב
נועם: השנה: 1988. אימנו האהובה רוננה מכינה דולמאדס
ניסו: זה הסיפור שאימא עשתה לנו דולמאדס?
נועם: אכן
דניאלה: וואו, אני מתה על דולמאדז'
נועם: את מוזמנת ל-
ניסו: אוי באמת למה הפסקת בשיא המתח למה?
נועם: אימא הכינה שבעה דולמאדס. ניסו אכל שלושה,
ניסו: אני אכלתי שלושה
נועם: וגם אני אכלתי שלושה
ניסו: ונשאר אחד יואל-אחרון-חביב
נועם: שנינו חשקנו בו
דניאלה: התחלקתם בו?
ניסו: מה זה פה, אורגיה?
נועם: ניסו הציע שנתאגרף עד לנוק-אאוט
ניסו: שהמנצח הוא יזכה בדולמאדס היואל-אחרון-חביב
נועם: אך אימא הטילה וטו. אחים אינם נלחמים, כך היא אמרה
ניסו: ונועמיקו הוא אמר ניסו בוא נערוך תחרות ציטוטים מהתנ"ך
לקביעת הזוכה
נועם: באותה שנה התאמנתי לקראת חידון התנ"ך לנוער
ניסו: הוא לא זכה
מקהלה: אוווווווווווווווווווווווו (בחולם)
נועם: לבסוף הושגה פשרה
ניסו: אימא אמרה ילדים יפים שלי תעשו אבניהו מספריים המנצח בין
השניים
נועם: אני עשיתי מספריים
ניסו: אני ניסו אגרוף
נועם: ניסו טרף את הדולמאדס
ניסו: ואז נועמיקו בכה בכה בכה
נועם: הייתי בתקופה רגישה
מקהלה: אוווווווווווווווו (בחולם)
ניסו: ואז נועמיקו הוא מהדמעות קיבל תיק פלוס תקליט
נועם: של שרון ליפשיץ

[ברמן שורק]

ברמן: הפי האוור! הפי האוור!


מערכה III: נוימן, נויבך, וחילוקי דעות

נועם: מוצאת חן בעיניי, דניאלה
ניסו: באמ'שלי נועמיקו יש לך טעם מאד טוב בבחוריטות
נועם: חשבתי שאינך מחבב אותה
ניסו: מה, אתה צ'ופסטיק?
נועם: לא
ניסו: לא אז לא [שולח מבט עורג לעבר דניאלה, שרוקדת סירטאקי עם
עמוד במרכז הפאב]
נועם: אל תגיד לי שגם אתה חושק בה

[ניסו לוגם את כוסית האוזו השנייה השנייה]

נועם: מצב מעט מביך

[ניסו מרוקן את הכוסית]

נועם: מעולם לא נלחמנו על בחורה
ניסו: טוב, אז אני ניסו מוותר על המושי-מושי עם דניאלה למה
אמ'שלי אמרה בזמנו אחים לא נלחמים
נועם: תודה, ניסו, זו מחווה מרגשת עד דמעות. אני מקווה כי גם
אתה תמצא בת-זוג
ניסו: טוב, אז אפשר לראות שהתקווה שלך נועמיקו התגשמה למה גם
אני ניסו הולך לעשות מושי-מושי בלילה
נועם: באמת?
ניסו: כן
נועם: מי המאושרת אם יורשה לי לשאול?
ניסו: שרונה
נועם: פיק?
ניסו: אוי באמת נועמיקו מספיק ודי להגיד שרונה בדומה למדונה
מבלי שם משפחה
נועם: שרונה גם כאן?
ניסו: לא

[נועם מביט בניסו בתמיהה]

ניסו: שרונה היא כבר ממתינה לי בדירתנו
נועם: באמת?
ניסו: כן
נועם: אתה בטוח?
ניסו: כן כן למה היא, שרונה, כן? הבייביסיטרית של קיצי
נועם: נוח
ניסו: מאד
נועם: אתה ושרונה, דניאלה ואני...
ניסו: כן כן
נועם: אתה יודע מה טוב אצלנו, ניסו?
ניסו: כן
נועם: אני יכול להגיד בכל זאת?
ניסו: כן כן
נועם: הדברים תמיד מסתדרים בינינו על הצד הטוב ביותר
בחורה גבוהה ונאה מספר שתיים: שלום מתוקימוס שלי
נועם: היי
ניסו: מי זאת?
בחורה גבוהה ונאה מספר שתיים: אני עדי נוימן
נועם: עדי נוימן?
ניסו: מי זאת?
עדי נוימן: אתם ודאי זוכרים אותי כדוגמנית
נועם: עדי נוימן?
ניסו: עדי נוימן היא הייתה בזמנו בטלוויזיה
עדי נוימן: נכון [מנשקת את ניסו]
נועם: כן, עכשיו אני נזכר [מביט בעדי בציפייה]
ניסו: והאיש מהטלוויזיה שאל אותה האם את עדי חושבת שזה נכון מה
שאומרים על הדוגמניות שהן לא חכמות לא לא לא ועדי היא ענתה לו
מה פתאום זה סתם סטינגה
נועם: כן, עכשיו אני נזכר [מביט בעדי בציפייה]
ניסו: שזה כמובן הייתה בדיחה חה חה חה
נועם: אם כי יש לציין שבאותם ימים העם נקרע עקב חילוקי הדעות
שהתעוררו
עדי: נכון [מנשקת את ניסו]
נועם: רבים, וטובים, סברו כי ה'סטינגה' אכן הייתה הלצה, אולם
רבים אחרים, וטובים לא פחות, סברו כי עדי אהבלה
ברמן: אני מבקש להימנע מניבולי-פה
ניסו: זה לא זה לא זה לא יפה נועמיקו לדבר ככה
עדי: נכון [מנשקת את ניסו]
נועם: אני זוכר היטב כיצד המחלוקת פילגה את העם. תוכניות
הטוק-שואוס דנו בפרשייה זו שעות ארוכות ומלאות דציבלים, קרבות
רחוב פרצו בערים המרכזיות, בכל מכולת ובכל פיצוציה התרחשו
ויכוחים סוערים עד כדי פיצוץ, זוגות אוהבים רבים רבו ואף
נפרדו. גם הורינו האהובים, אלעזר ורוננה, ידעו תקופה קשה עקב
חוסר יכולתם להגיע להסכמה בסוגיה סבוכה זו. אבא אלעזר אף עזב
את הבית, בזעם, למשך כחודש
ניסו: אוי באמת נועמיקו למה אתה מכבס בפומבי את הכביסה כמו
שאומרים המלוכלכת למה?
עדי: הוא אקסטרוורט אייסנקיאני קלאסי, עם תנודות רפטטיביות בין
הקוטב הנוירוטי לסטאבילי

[דניאלה מנופפת לנועם מקצה הפאב, מצביעה על השעון]

נועם: למרבה המזל ידעו הורינו להתגבר על חילוקי הדעות ולהרכיב
מחדש את התא המשפחתי החמים והאוהב
ניסו: נכון [מנשק את עדי]
נועם: ניסו, מוטב שתשלם ונחזור הביתה. קיצי ודאי מתגעגעת,
ודניאלה כבר מסמנת שאז'לה לה הסבלנות
ניסו: טוב, אז תשלם אתה למה היום תורך
נועם: היום תורך
ניסו: תורך!
נועם: תורך!
ניסו: תורך!
נועם: לא נכון
ניסו: שנעשה אבניהו מספריים המנצח בין השניים?
עדי נוימן: אני השופטת
נועם: אבל תורך, ניסו
ניסו: טוב, אז אני ניסו מעביר את הזכות שיפוט לעדי
עדי נוימן: אחת, שתיים, ו... שלוש!

[נועם מציג כף יד פרושה. ניסו - אגרוף]

עדי נוימן: החננה ניצחה

[ניסו דופק לנועם אגרוף באף]

נועם: איי
דניאלה: יא-אללה!
עדי נוימן: מהפך מדהים בזמן פציעות! אנד דה ווינר איז...
ניסו!

[נועם מביט בניסו בזעם]

ניסו: זה לא זה לא זה לא נורא להפסיד
נועם: אני מזמין אותך לדו-קרב!
ניסו: שו דו-קרב?
נועם: דו-קרב אקדחים!
ניסו: מאיפה נביא פתאום אקדחים?
נועם: אקדח שמופיע במערכה ה-I, יודעים כולם, יורה במערכה
ה-III
ניסו: אוי באמת נועמיקו מה קרה לך אתה כלל לא מרוכז למה במערכה
הראשונה לא היו אקדחים
נועם: לא היו אקדחים?
ניסו: לא
נועם: אז מה היה?
ניסו: רוטבליט
נועם: רוטבליט?
ניסו: פלוס סרנגה
נועם: סרנגה?
ניסו: פלוס מעשים טובים
נועם: אולי נערוך דו-קרב של מעשים טובים?
ניסו: אבל אבל לא יהיה לנו רייטינג
מקהלה: אווווווווווווווווווווו (בחולם)
נועם: אני יודע, אני יודע! דו-קרב של רוטבליטים!
ניסו: אוי באמת זה ריקארדו-פרנצ'סקו-הזוי
נועם: אם כך, אין ברירה
ניסו: שאין ברירה אז אין ברירה
נועם: מחר, עם שחר, דו-קרב אקדחים
מקהלה: אוווווווווווווווווו (בשורוק)
ניסו: למה מחר עם שחר למה שאפשר לעשות את הדו-קרב
יעקב-שלום-עכשיו?
מקהלה: אוווווווווווווווווו (בשורוק)
נועם: אני נענה לאתגר!
ניסו: אה?
נועם: בוא, בוא בחוץ

[הם יוצאים אל היער שמאחורי הפאב, אקדחים בוהקים בידיהם.
הברמן, דניאלה פיק, מלי לוי-כאילו, שרון ליפשיץ, שלומי סרנגה,
שלוש עלמות החן, עדי נוימן, שירה ג'י, חברי המקהלה, וקרן נויבך
הולכים בעקבותיהם, בדממה]

ברמן: נועם וניסו, הפנו גבכם זה לזה [האחים מצייתים] ברצונכם
לומר דבר-מה אחרון, בטרם יחלו היריות?
נועם: אין חרטה בלבי!
ניסו: מה, אתה וענונו?
נועם: אידיוט!

[ניסו מושך בכתפיו]

ברמן: כעת, פיסעו עשרה צעדים [האחים מצייתים] כעת, אספור עד
שלוש, ובשלוש - יחל הדו-קרב!
ניסו: טוב, אז תזדרז למה שרונה מחכה פלוס רוצה שעות נוספות
ברמן: אחת...
שרון ליפשיץ: בשביל השטות הזו הערתם אותי באמצע הלילה?
ברמן: שתיים...
קרן נויבך: שני מפגרים, פשוט שני מפגרים. למה הם עושים את זה?
ברמן: ו... שאאאאאאאאאאא-לוש!

[נועם יורה ראשון, אך מפספס. ניסו מכוון אל מעל ראשו של נועם.
ארז טל צונח מעץ אלון עתיק. "כבר ירו בי במ.ק.22", הוא מספיק
לצעוק לפני שגופו נחבט בקרקע, "כמה פעמים אפשר לספר את אותה
בדיחה?"
נועם לוחץ על ההדק פעם שנייה, ושוב מפספס. ניסו מכוון אל עץ
אזדרכת מימינו של נועם. דודי בלסר צונח ארצה. "כושלאמא של
המשרד פרסום האלה", הוא מספיק לצעוק לפני שעיניו נעצמות, "גם
הלבישו אותי בחיתול, גם השאירו אותי פה על העץ אמרו תכף נשוב.
מה זה פה, סינגפור?"
נועם יורה בשלישית. ניסו נופל]

ברמן: חדל אש!

[כל המשתתפים רצים לעבר המקום בו עמד ניסו. הברמן בודק לו
דופק]

ברמן: אין דופק
קרן נויבך: אין דופק?
ברמן: הוא מת!
קרן נויבך [לנועם]: למה ירית בו?
נועם: הוא עיצבן אותי
קרן נויבך: אבל הוא אחיך!
נועם: מי?
קרן נויבך: המנוח
נועם: המנוח אחי?
קרן נויבך: כן... ניסו

[נועם שוקע במחשבות]

מלי לוי-כאילו: מה קרה כאן?
ברמן: נועם ירה בניסו למוות
מלי לוי-כאילו: למה?
ברמן: הוא עיצבן אותו
שלומי סרנגה: וואלה הוא היה מרגיז
עלמת חן ג': בנזונה הוא היה
עדי נוימן: סתמי, סתמי יא סתומה
מלי לוי-כאילו: שניהם לא בסדר איתם משהו בראש
דניאלה פיק: אבל הם חוז'ניים
עדי נוימן: אולי עוד אפשר להציל אותו
מקהלה: אוווווווווווווווווווווו (בשורוק)
ברמן: אין דופק
עדי נוימן: אני יודעת לעשות הנשמה
ברמן: אין טעם
עדי נוימן: אל תגיד אין טעם למה פעם ראיתי סרט בערוץ שמונה עם
בחור אמריקאי שקראו לו ג'ורג', או בעצם ג'ימי. לא, ג'ורג'.
ג'ורג'? [מהרהרת מספר שניות] כן, ג'ורג'
ברמן: מה זה משנה השם?
עדי נוימן: ג'ורג' מת מוות קלוני במשך עשרים ושבע דקות וארבעים
וחמש שניות, אבל הצליחו להחזיר אותו לחיים בסוף
ברמן: פה זה לא ערוץ שמונה. ניסו מת, מת... מת כמו ערוץ עשר
נועם: ניסו מת?
ברמן: חוששתני שהתשובה חיובית
נועם: איך זה קרה?
ברמן: אתה ירית בו!
נועם: אני יריתי בניסו?
ברמן: חוששתני שהתשובה חיובית

[נועם נועץ בו מבט המום ואף מזועזע]


קרן נויבך: ובכן, חיים, מדובר בתמונות קשות. קשות מאד, הייתי
אומרת. שידרתי, חיים, מעשרות, אם לא מאות, אירועים נוטפי-דם
ומעוררי-פלצות, אך מחזה כה קשה [מוחטת אפה] מחזה כה קשה, קורע
לב, לא זכור לי מאז הרביעי בנובמבר [משתנקת. כעבור חצי דקה היא
מתעשתת:] סליחה, חיים. אתה ודאי מבין כי אלו הם רגעים קשים,
מדממים, רגעים שלבטח יותירו צלקות עמוקות בבטן הרכה של החברה
הישראלית השסועה לגזרים.
המניע, חיים, למעשה הנתעב, הנפשע הזה, עדיין לוט בערפל. יש
שיאמרו כי שום דבר, שום דבר אינו מצדיק רצח אח... יש אחרים
שודאי יטענו כי המנוח, ניסו גרין, ואם תורשה לי נימה אישית,
הרי שהכרתיו היטב, מזה שנים רבות, חלקן טובות, חלקן פחות, יש
להודות [משתנקת. כעבור עשר שניות היא מתעשתת:] ובכן, חיים, כפי
שקורה לא אחת בסיטואציות כגון אלה ודאי יצוצו לא מעט עשבים
שוטים, שיגנו את המעשה המחריד, אך בה בעת יוסיפו כי המנוח תרם
לכך בהתנהגותו הנלוזה. ובכן, חיים, הרשה לי לומר בריש גלי:
זין! זין עליכם עשבים שוטים! הכל עובר עליכם, חתול השתין
עליכם! ו- [עוזרת הפקה ממהרת לגרור את קרן הנסערת אל מחוץ
לפריים. "אני מחזירה את השידור לירושלים, חיים", היא מספיקה
לצעוק ואז סופגת חבטה עזה בראשה - ומתעלפת. יוסף בראל ממהר
להשליך את מחבט הבייסבול למעבה היער, תוך שהוא מפזם לעצמו את
נעימת הפתיחה של 'שישי עם מיכל'].

נועם: איך יכולתי לירות באחי?
       איך יכולתי לפגוע בבשר מבשרי?
       מדוע הייתי כה אכזר?
       כה טיפש?
       איך, איך עשיתי כזו שטות?
       אני לא מאמין!
       איזה ערך יש לחיי, עתה משניסו נסתלק מאיתנו?    
מקהלה: אוווווווווווווווווווווווו (בחולם)


אפילוג

ניסו: טוב, אז נועמיקו צר לי אבל אבל דניאלה לא רוצה לעשות
מושי-מושי איתך כי אם איתי פלוס שרונה
נועם: ניסו!
ניסו: מה ניסו מה שאתה חיית פרא לא זכאי למושי-מושי
נועם: ניסו, אתה חי!
ניסו: למה אתה צועק את הברור מאליו למה?
נועם: אתה חי!
ניסו: פלוס נושם
נועם: אני לא מאמין
ניסו: הופה הופה שימו לב קוראים יקרים שהחננה השתנתה לה הדעה
למה במערכה מספר אחת היא אמרה אני מאמין וקארל-היינץ-פתאום היא
אומרת אני לא מאמין
נועם: וואי, איזה כיף שאתה חי
ניסו: למה אתה אומר את הברור מאליו למה?
נועם: שום דבר לא ברור מאליו, ניסו

[נועם מחבק את ניסו בחום]

ניסו: טוב מספיק ודי למה אלף כל דניאלה מסתכלת [מפריח לעברה
נשיקה] שהיא לא תחשוב שאני אינסטלטור ובית כל יש לך אוי אוי
אוי ריח של אוזו מהפה מאד חריף וגימל כל אנחנו אתה ואני כל
היום ביחד מה אתה מחבק אותי שכאילו לא ראית אותי מאז שהיה כוכב
נולד מספר אחד?
נועם: הייתי בטוח שעברת לעולם שכולו טוב
ניסו: אני בדרך לשם פלוס דניאלה פלוס שרונה
נועם: לא, לא... פשוט חשבתי שאתה מת
ניסו: שו מת?
נועם: יריתי בך... ו... ו... וחשבתי, חשבתי שניטלה ממך רוח
חיים
ניסו: אני נושם!
נועם: אירע לנו נס!
מירי אלוני: שלום בחורים
ניסו: הלו מירי
נועם: מירי אלוני אצלנו ביער?
ניסו: קרה לנו נס מספר שתיים!
נועם: מירי, אולי תשירי-
מירי: את שיר לשלום?
ניסו: יאסו!

מירי אלוני:          תנו לשמש לעלות, לבוקר להאיר
                         הזכה שבתפילות, אותנו לא תחזיר
                         מי אשר כבה נרו, ובעפר נטמן
                         בכי מר לא יעירו, לא יחזירו לכאן
                         איש אותנו לא ישיב, מבור תחתית אפל
                         כאן לא יועילו, לא שמחת הניצחון
                         ולא שירי הלל

מקהלה:              לכן, רק שירו שיר לשלום, אל תלחשו תפילה
                         מוטב תשירו שיר לשלום, בצעקה גדולה

[מלי לוי-כאילו מתקדמת לכוון המיקרופון. ניסו שם לה רגל. אחד
מחברי המקהלה, המספר חמש על גב טוגתו, מגיח לעזרתה. ניסו מכשיל
גם אותו. הוא פורץ בבכי מר. הברמן שורק. ניסו מבהיר לו כי מוטב
שינצור את פיו]

שרון ליפשיץ וקרן נויבך:    תנו לשמש לחדור, מבעד לפרחים
דודי בלסר וארז טל:          אל תביטו לאחור, הניחו להולכים
דובי ואן-רוייזר ושירה ג'י: שאו עיניים בתקווה, לא דרך כוונות
עדי נוימן וניסו גרין:          שירו שיר לאהבה, ולא למלחמות

דניאלה ושרונה פיק:  אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום!
מירי אלוני:               כי לא חלום הוא, ובכל הכיכרות -
                               הריעו לשלום!

כולם ביחד:          לכן, רק שירו שיר לשלום, אל תלחשו תפילה
                         מוטב תשירו שיר לשלום, בצעקה גדולה

שלומי סרנגה: יאסו!

















פוסט-פרולוג

מירי אלוני: וכך, הודות לשיר לשלום בביצועי, נמנעה מלחמת
האחים
עלמת חן ב': הם לא אחים
מירי אלוני: מי?
עלמת חן ב': ניסו ונועם, הם לא אחים
מירי אלוני: האחים גרין הם לא אחים?
עלמת חן ב': לא
מקהלה: אוווווווווווווווווווו (בשורוק).