אז אני וגיא חברים, כולם כבר יודעים את זה. אבל אני יודעת...
אני לא יודעת אם אני באמת מאוהבת בו. אין לי את הסימנים שהיו
לי עם האקסים שלי. איך זה יכול להיות שפשוט כך מצאתי את האחד
שלי? ומה אני אמורה להבין מזה? שמעולם לא הייתי מאוהבת או שאני
לא מאוהבת בגיא? עכשיו בדיוק גם גיליתי איך הוא בדיוק אוהב את
אותם הדברים שאני אוהבת, ואיך הוא יודע לשלוח לי דווקא את
הפרחים שאני אוהבת. הוא קרא את כל המכתבים ששלחתי ליותם. כל
המכתבים שביקשתי מיותם שלא יראה לגיא. והוא פשוט למד אותי. הוא
למד אותי כמו שלומדים לאיזה מבחן. אז אין לנו קשר טלפתי. אין
לנו אולי כלום מהמשותף.  

"אני באמת מצטער על כך שאני הולך להרוס את מסורת המכתבים שלי
שאמורים לעשות אותך קצת יותר מאושרת, אבל זוהי אולי הדרך
היחידה שנשארה לי כרגע ולכן אני נאלץ להתכוון לכל מילה שאני
עומד לכתוב לך. רק דבר אחד קטן שתדעי לפני שאת מתחילה, הסיבה
שאני כותב דברים אלו זה רק בגלל שאני אוהב אותך כל כך.

קודם כל אני מאד מאוכזב שאת אפילו יכולה לחשוב שאני אנסה לשקר
לך ואנסה לבנות בינינו קשר מזויף. איך את יכולה להגיד שמה שהלב
שלי מרגיש שונה מן האמת עצמה? איך אפשר להגיש שאת בשבילי לא
יותר מאיזה מבחן מטומטם!

נכון, קראתי את המכתבים של יותם ושמעתי את הקלטת ששלחת לו,
קלטת שבה אמרת בפירוש לא לספר בשום פנים ואופן שום דבר עליך מן
הקלטת. האם באמת אני זה שצריך להרגיש אשם בקטע הזה? מעולם לא
הרגשתי קשר כל כך מיוחד עם מישהי ומעולם לא הרגשתי כל כך אמין
וכל כך אמיתי עם מישהי כמו שגרמת לי להרגיש.
אבל את צודקת. זה לא קשר טלפתי, לפחות כך אני מאמין. קשר טלפתי
הוא קשר בין שני אנשים דרך המחשבות, קשר מיוחד הוא קשר בין שני
אלו דרך הרגשות, הוא מיוחד בכך שהם חולקים את אותן האהבות
(לפחות את החשובות).

יום שבת היום, השעה שש ורבע בבוקר. אני אפילו לא מסוגל לשמוע
את השיר שאמור לעורר אותי לעוד בוקר נפלא כי זו תהיה פשוט
צביעות. הדבר היחידי שאני מרגיש כרגע זה צורך עז לשבת למטה
בחצר בשקט, ולרשום לה שוב על הרגשות שלי, על האהבה שלי אליה,
במן תקווה מזוכיסטית שהפעם זה יעזור לה.  

אם את שואלת את דעתי? אז אני מסתכל על המשפט העיקרי שרשמת
ומתאר את מה שעובר עלייך ולא, זה לא: אני (כנראה) מפחדת לאבד
אותך באותה המהירות שבה מצאתי אותך. אולי זה נכון אבל זה לא
זה. כפי שאני רואה את זה, המשפט האמיתי שרשמת, ואני מצטער שאני
מוציא אותו מההקשר, הוא: קשה לי להאמין שהמישהו שלי קיים
ומצאתי אותו. באותה שנייה שחשבת שאת פולטת שטויות בלי מחשבה.

רשמת לי שעשיתי כמה דברים אסורים על מנת להרשים (כביכול) אותך.
מודה באשמה. עשיתי דבר אסור, התחלתי לאבד את האמונות שלי,
רציתי להפוך את שלי ושלך לשלנו אבל... האמת היא שאני כן מאמין
באהבה ובכוח שלה על ההתאהבות, אני כן מאמין שאהבה היא כל מה
שאנחנו צריכים (אני כרגע בהשפעת הביטלס) ואם מישהי אומרת
שהאהבה איבדה מערכה הרגשי בגלל משהו כל כך חסר חשיבות כמו זמן
ומודרניזציה, שאהבה והתאהבות חולקות הגדרות שונות, אם היא לא
מאמינה באמת באהבה, אולי היא באמת חזרה להיות כבת עשר עם עוד
הרבה דברים ללמוד.

אני כל כך מצטער כרגע על כל משפט שרשמתי עד עכשיו, אני כל כך
רוצה למחוק בכל ולכתוב מכתב אהבה במקום, לספר לך כמה את מדהימה
וכמה אני אוהב אותך ומתגעגע אלייך...

כל כך הרבה שאלות ומעט מאד תשובות - למה אני מחכה בדיוק? מי
יודע? למה אני מצפה בדיוק? למה זה אכפת? מה אני מחפשת בכלל? מה
זה משנה? מה אני מרגישה? אהבה, באיזו צורה שרק תבקשי.

ימי חיינו לא ארוכים מספיק על מנת לחיות אותם ולסבך אותם בעת
ובעונה אחת. סיפרת לי את רב הדברים שאת מרגישה ומה שעושים אותך
מאוהב ואז שאלת למה את הורסת את זה? אני מצטער שאני לא יכול
לספק לך תשובה לשאלה הזו וכנראה שלעולם לא אוכל, כל מה שאני
מקווה כרגע זה להפסיק לשאול את עצמי את השאלה הזו. אני לא רוצה
ממך שום הגדרה למה שיש בינינו. מה שאני כן מבקש, זה להפסיק
לחפש את הכאב והסבל שביחסים הללו, אני בטוח שיש להם מספיק
צדדים אחרים שאנחנו יכולים להרגיש ולשתף בהם אחד את השני.
את זאת שאמרת לי שהתאהבות זה רגש שלא ניתן להגדרה, מה גורם לך
להגדיר אותו עכשיו? את רשמת לי שאת מרגישה משהו, משהו שלא
הרגשת כלפי אף אחד מעולם אך את לא יודעת מהו. איך את יודעת שמה
שאת מרגישה זה לא התאהבות?

ממך אין לי סיכוי להתייאשות, אני לא מתכוון להרים ידיים אף
פעם, בזמן הקרוב או הרחוק, גם אם האופטימיות היא כל מה שיהיה
לי. אין לי עוד מה להגיד (יש לי עוד הרבה, אבל אני מעדיף
לשתוק) חוץ מזה שאני תמיד יהיה אופטימי. עכשיו ההחלטה היא שלך.
את לא רוצה להיפרד, אז מה כן את רוצה? את רוצה להתאהב - את
מאוהבת.

בקשר ליחסים שלנו, כל עוד יש בהם אהבה, ואפילו הפשוטה ביותר,
אין להם סוף ואין דבר מיוחד מהם. אני פה, אחכה לך".