זה היה הרגע הכי מושלם בחיי.
יצאנו מהמועדון, התקרבנו לפארק. בדרך הוא אחז בידי. השעה הייתה
אחרי חצות והרגשתי הכי מוגנת בעולם.
ראינו ספסל, התקרבנו אליו, והתיישבנו, קרוב קרוב.
לא החלפנו מילה אחת בינתיים.
לפתע, הוא הביט בעיניי וגם אני הבטתי בעיניו.
קרבנו שפתיים זה אל זו ונפגשנו. חשתי צמרמורת חולפת ואושר
ענק.
זה היה רגע מהנה במיוחד ונעים. הוא עבר מהר מדי לדעתי.
לאחר עשר שניות בערך של אושר מתמשך, חזרנו למצבנו הרגיל.
ישבנו שם אולי שעה אך לי זה נראה כמו נצח. מאושרים ומחייכים
ומחובקים.
פתאום ראיתי מולי את הכרית שלי, ומתחתיי את המיטה שלי, וכך
הבנתי שנגמרה הפנטזיה שלי.