בכל פעם שאני מאונן במקלחת תוקף אותי הפחד הזה שיישארו שאריות
של זרע על הרשת המתכתית של חור הניקוז.
הפחד הזה תוקף אותי עשירית שנייה אחרי שאני גומר והוא כאילו
מנחית עליי מאין מכת מציאות כזו ואומר: "עזוב אותך מפנטזיות
עכשיו, גמרת? יופי, עכשיו תבדוק שלא השארת עקבות דביקות
מאחוריך..."
ניסיתי להתעלם מהקול הזה פעם אחר פעם וליהנות מרגע הגמירה קצת
יותר זמן, אך ללא הצלחה. עשירית שנייה אחרי השפיכה, הדם זורם
לו במהירות האור חזרה לראש, ההגיון מתחיל לפעול וכך גם הפחד
מלהשאיר עקבות.
למרות אותו פחד, המשכתי כמנהגי לאונן במקלחת. זה היה המקום
היחיד שיכולתי למצוא בו פרטיות וזה היה שווה את הבדיקה היסודית
של רצפת המקלחת אחרי כל פעם.
מדי פעם המים היו יורדים יותר לאט דרך צינור הניקוז והתחילה
להסתמן לה סתימה, חיכיתי עם זה כמה ימים עד שכבר ממש אי אפשר
היה להתעלם והודעתי לאבא שלי. למזלי הבעיה תמיד הייתה קשורה
למכונת הכביסה או למדיח הכלים או לכל דבר אחר שגרם לי לנשום
לרווחה.
יום אחד, חזרתי הביתה מביקור אצל חבר, עברתי דרך הסלון ונשאבתי
לתוך סיטואציה סוריאליסטית מחרידה:
סביב השולחן בסלון עמדו אבא שלי, אמא שלי, אדם מבוגר עם אוברול
שעליו היה רשום 'איציק שירותי אינסטלציה' ועוד בחור צעיר
שכנראה היה העובד הרוסי שלו, כולם עומדים בעיגול סביב השולחן
ובוהים בגוש גדול לבן וצמיגי שממנו מבצבצות כמה שערות.
הלב שלי התחיל לדפוק בחוזקה, כמעט פורץ החוצה דרך החזה,
העיניים שלי כמעט בקעו מחוריהן, בתוך ראשי הולכות ומתחזקות להן
המילים 'אני לא מאמין, אני לא מאמין...'.
דממת אלחוט שררה בחדר, חמישה אנשים עומדים סביב שולחן ובוהים
בגוש, והגוש בוהה בנו חזרה, עוברת דקה, עוד דקה ועוד, ואני כבר
רוצה לבכות, אלוהים אדירים, מה עושים עכשיו?!
"אהלן"
חשבתי ששמעתי מישהו אומר משהו.
"אהלן"
הבטתי על ההורים שלי והם היו נראים קשובים ומופתעים כמוני, כך
גם האינסטלטור והעובד שלו.
"מה המצב?"
הנמכתי את מבטי ולא האמנתי למראה עיניי- גוש הזרע הלבן והדוחה
שהיה מונח על השולחן פער חור קטן במרכזו וסינן: "אני מבין שיש
לנו סוג מסוים של בעיה, הא?"
בשלב הזה כבר הרגשתי בחילה, ממש הרגשתי את הקיבה שלי מעבירה
לרוורס ומתכוננת לשים גז, מה זה? מ ה  ז ה?!!!
מקודם חשבתי שלא יכול להיות יותר שקט וטעיתי, השקט התחזק מרגע
לרגע והפך מצמרר יותר, כולם מבוהלים ותוהים אם אוזניהם שומעות
נכון ועיניהם רואות נכון.
הגוש שוב פתח את פיו ואמר: "ובכן, מכיוון שאני רואה שכולכם די
מבולבלים, אני אסביר לכם את המצב. אתם מבינים, כשבחור צעיר
חווה את שלב ההתבגרות המינית הוא מרגיש לעיתים קרובות מאין גל
של הורמונים ששוטף אותו, אותו גל גורם לגירוי מיני ולהתקשחות
איבר מינו, תהליך המכונה 'זיקפה'. בשלב זה הנער מרגיש צורך
לפרוק את יצרו ואחת הדרכים לכך היא האוננות" כאן הגוש קימט קצת
את מצחו והוסיף: "יש המכנים את הפעולה כ'אוטואירוטית', זהו
כמובן תהליך טבעי והוא חלק מתהליך ההתבגרות של כל נער"
השקט שהיה בחדר עדיין לא נשבר.
הגוש חזר ודיבר: "כשהנער מגיע לגיל ההתבגרות, גופו מתחיל גם
לייצר תאי זרע קטנטנים שנאגרים בשק האשכים שלו. בעת האוננות,
כשמגיע רגע השפיכה, שמלווה אגב בהרגשה נעימה בכל הגוף, פולט
איבר מינו אלפי תאי זרע שיוצאים החוצה בצורה של נוזל לבן
ודביק. תאים אלו הם בעצם חלק מתהליך הרבייה של בני האדם."
התחלתי להחליף מבטים עם הורי והם החליפו בינם לבין עצמם, זה לא
יכול להיות, זה חייב להיות חלום או משהו חולני אחר, אלוהים, מה
זה?!
הגוש כיחכך בגרונו ולמרות שלא היו לו עיניים, היה נדמה לי שהוא
מסתכל עליי, הוא חייך לפתע חצי חיוך ואמר: "אני מבין
שהסיטואציה קצת מביכה אתכם, תראו- לא צריך להרגיש לא נעים, בסך
הכל מדובר במשהו טבעי שכולנו חווים במוקדם או במאוחר, מה שחשוב
הוא להקשיב ולהבין ללבו של הנער המתבגר לנסות ולקבל את
השינויים שעוברים ע..."
לפתע הכלב שלי נבח וקטע את דבריו, התקרב לשולחן, תפס את הגוש
בשיניו וברח למרפסת, אחרי שתי שניות של לעיסה אינטנסיבית- הוא
בלע את הגוש.

אני התיישבתי על הכורסא בסלון, מנסה להבין מה הלך פה הרגע.
אמא שלי שילמה לאינסטלטורים וגם נתנה טיפ לעובד שלו, לשניהם
הייתה הבעה מבועתת על פניהם.
אבא שלי הלך לשטוף את פניו, התקרב אליי ואמר לי בטון אדיש
ואסרטיבי- "אל תאונן יותר במקלחת".