חוזרים לשיגרה, אחרי הכישלון הראשון איתה... ככה זה, היא אומרת
שהיא אוהבת אותי פעם בתור משפחה, פעם בתור ידיד ואני כמובן...
צריך לנשוך את השפתיים שלי ובשיא הפשטות להחזיר את הידידות
שלנו לאותה דרך שהם היו לפני, של שיחות כל ערב כל הערב...,שאר
הידידות שלי תפסו ממנה חברה שלי וככה גם שאר העולם, חוץ
ממנה.... ואני במקום לשחק אותה הכלב, המשכתי להיות הידיד הכי
טוב שלה, והיא הייתה הידידה הכי טובה שלי אפילו שהיא פגעה בי
נורא... באחד הימים, באחת השיחות שלנו, לפני הקטע השני שהתחרבש
בינינו, היא התקשרה והתחלנו לדבר ופתאום עלה לי  בהקשר לסוף
החיים. שהם כל כך כמו איזה סרט דרמה נוראי שאף פעם לא נגמר אבל
בסוף נגמר ויש כתוביות, והתחלנו לדבר על הכתוביות של סוף
החיים. ואני חשבתי מי יהיה בתפקיד מה אצלי...
בתפקיד אבא - אברהם
בתפקיד אמא - טובי
בתפקיד אח - תומר
בתפקיד אחות - קרן
והמשכתי והמשכתי ופתאום הגעתי לאיזושהי מסקנה מוזרה שכזו שיש
לי תפקידים שעוד אין להם שחקנים...
הכתוביות של סוף החיים זה דבר כל כך חשוב, מי שיחק תפקיד והרי
סך הכל, זה הכל היה משחק ומעניין איך האנשים האלה באמת.