הוא ראה את המבט המבולבל על פניי. "יצאתי עם הרבה בחורים
נחמדים. טוב, בוא לא נגזים, עם מספיק בחורים נחמדים, ואתה אחד
מהם." והוא, עם אותו מבט מבולבל כמו שלי, הנהן בראש לשלילה
ואמר "ו..." כאילו הוא ממהר אותי. "אף אחד לא מימש לי את החלום
הכי גדול שלי". מבטו הלא-מבין התחלף עם חיוך קצת חרמן ואמר
"ממי, אפשר להגשים הכל". בעודו כורך ידיו סביב מותני, זזתי כדי
למנוע מצב לא נעים, ואמרתי בקול הכי רציני "אתה לא מבין, יש לי
חלום, לשמוע שיר ולדעת שהוא עליי, שאשים מוזיקה לפני השינה
ואדע שאני הבחורה שאותו זמר שר עליה, או שסתם אמצא פתק של דף
פנקס על האוטו שלי," והוא שוב החל להתבדח, "ממי, אימא שלי רוצה
אותי עו"ד לא זמר, או כמו המשורר הזה, איך קוראים לו? נתן זך".
באסרטיביות מהולה בעצב עניתי "אני יודעת, אני פשוט מחפשת מישהו
אחר שיגשים לי את החלום." ידעתי שאני החלום שלו, שאני התגשמות
כל מה שהוא רוצה, אך אחרי שנתיים, כמעט, הרגשתי שתורי להגשים
חלומות. במשך שנתיים ידעתי שאני מעין פנטזיה לא ברורה, המתגשמת
כל יום מחדש לחבר שלי. יותר לא הספיק לי להיות מושא הערצה,
חיפשתי יותר מזה. התבגרתי, או התנהגתי כמו תינוקת, כמו שאמר.
אף פעם לא הייתי רומנטיקנית יותר מאלה שעולה להן בחילה כשהן
שומעות את הקוצי מוצי הזה בין בני זוג.
לאחר השיחה ההזויה הזאת, יצאתי למסע אחריו, אותו האחד, שיכתוב
לי שיר.

לא שינה לי אם זה שיר פרידה
"Oh, Angie, don't you weep, all your kisses still taste
sweet
I hate that sadness in your eyes
But Angie, Angie, ain't it time we said goodbye..."
או שיר שיעשה אותי הכי מיוחדת
" היא לא דומה לאף אחת אחרת ,לאף אחת שעוברת ברחוב
היא משונה וכשהיא מדברת קולה עושה לי משהו קרוב
היא לא רואה אני קם כל הלילה עומד בצד ומסתכל..."

התחלתי לצאת עם גיל. הוא היה הכל, חוץ ממגשים חלומות.
נפרדתי ממנו. אפילו לא מצמצתי כשעשיתי זאת, כי ידעתי, נדמה היה
לי שגם הוא ידע, שזה פשוט לא נכון להיות ביחד. אחרי שבוע בנפרד
התקשר, שהוא בא לקחת איזה דיסק ממש טוב שלו. התבאסתי שנזכר,
רציתי את הדיסק לעצמי. פתחתי לו את הדלת. הוא היה רטוב לגמרי
עם חולצה קצרה. זה היה נראה לי כמו איזה סרט. התפללתי שגיל לא
ידפוק לי איזה נשיקה מביכה. ביד היה לו דף נייר. הוא נתן לי
אותו והתיישב על המיטה שלי, מביט בי. כל שעבר לי בראש היה כתם
המים הנוראי שיהיה על המצעים שלי כשיקום. הדף היה רטוב מהטיפות
בחוץ והעט מעט נמרח, אך הבנתי את הכתוב בצורה ממש ברורה.

אחרי הכל את שיר שלמה ארצי
"...אז לפעמים כשקר לי בשקט מתיישב איתך ושר בלי מילים אני שר
לי
אחרי הכל את שיר את שיר נכתב
כל המילים שאת לחשת בי כל המילים שאת לחשת הם שיר עכשיו
אוהבת ועוד מה שחשת בי מילים מילים בשיר נכתב"

חייכתי חיוך גדול וידעתי שהוא האחד. הוא קם מהמיטה ונשקתי לו.
באמת כתם המים המנובא קישט לי את המיטה, אך כלום לא הפריע לי
יותר, זה היינו רק אני הוא והשיר שלנו.