אם יום אחד תגמר המלחמה אצלך בראש
ויגמרו הקרבות
כי בינך לבינך, זה הכל בתוכך
תצאי החוצה. תתחילי לחיות.
הייתי רוצה לראות אותך אז.
תבואי אלי שוב עם חיוך גדול
ותפלי על צווארי
את תשני בלילה כמו תינוקת קטנה
ולא אעצום עין מחשש אולי מה...
מפלסת דרכך בשדה מוקשים
אין דרך אחת ואת בשלך
מחפשת כיוון, מטרה.
תראי אותי, אני כאן.
את לא מסתכלת
לא עלית על מוקש. לא קרה לך דבר
ואת בחיים אבל את לא חיה
ואולי ככה טוב לך, לחיות על הגבול
כשכל רגע אפשר ליפול
בין זרועותי נרגעו הקרבות
המוקשים התפזרו ונעלמו ברוח
ולא ראית שזה טוב.
התהפכת בשנתך ולא מצאת מנוח
היה לך יותר מדי קל והחלטת לברוח |
