פל' הסיור סיימה את אחזקת הקו מעסמעליה עד ראס סודר, במפקדה
ע"י ביר גפגפה החלו ההתארגנויות למעבר, ברזלנים רבים הגיעו
וקנקני קפה מהביל הובאו לאוהל המ"פ.

הפקודה ניתנה. בבוקר יש לפרק את המאהל. אותו היום ישבתי מול
מרכזייה 22 מסייע לכל הברזלנים בתיאומים האחרונים אולם בשעות
הלילה הייתי מפלרטט עם מרכזנית או אלחוטניות במקומות רחוקים.
פעמיים כבר נכוויתי באחת מהן נפגשתי עם מרכזנית מצ"א, הלכנו
לצוללת הצהובה, היא נרדמה ואני לא צללתי...
כעת הייתי  עסוק עם מרכזנית מ-401, קולה היה רך ונעים כמו
קטיפה וכך (אז לא היה אינטרנט אל תישכחו) לתוך הלילה בשיחה
חמה, לפתע נורית צהובה נדלקת, הס' רוצה לדבר עם החברה שלו, אני
על קוצים, מחבר אותו ובסוף מתעצבן ומנתק, וחוזר אליה לא מסוגל
בלעדיה, הבטיחה עוד יומיים אגיע, כך נרדמתי לפנות בוקר.
בשעה שבע ושלושים בדיוק נכנס הס' לאוהל מעירני ואומר, "לא הגעת
למסדר בוקר" (חנטריש אף פעם לא הגעתי)!
אתה לא מגולח... ורשם לי 630, מי שלא יודע זה טופס תלונה, וכך
בשמאל ימין למשפט אצל המ"פ ו-5 לירות קנס. מצחיק? זה היה הון
בשבילי, אבל... מבחינתי היה כדאי, האומנם?

היא  הגיעה למאהל, חבל לכם על הזמן, פשוט מישהו צחק עלי
במרומים.  מאז אני יודע, מי שקולה בטלפון חושני סופה שתהה
אכזבה. מכוערת כמו המאהל המפורק.
ניגשה ושאלה, סליחה איפה שש, את מי שאלה? אותי! חלחלה אחזה בי,
היססתי בורר את תשובתי "אה... ממ... הוא נסע לבאר שבע לתיאומים
בפיקוד", לא יודע מהיכן באה לי ההברקה הזו,  היא הראתה סימני
אכזבה ותמיהה, סובבה על צירה וחזרה לג'יפ עמו הגיעה.

באר שבע; תחנת הרכבת, המולה רבה לא זוכר איך העמיסו אותנו על
הרכבת ומתי, הזיכרון אומר רכבת משא, פלטפורמות כאלו עליהן
הונחו 12 ג'יפים ותשעה זחלמים ואולי עוד כמה כלים.
העלונו על הפלטפורמות ללא כל סידורי ישיבה ונסענו צפונה, החשכה
החלה כבר בשעת היציאה והצינה החלה לחדור בעד מעילי הרוח ואין
כל מגן.
בחצות לערך הגענו בשערי העיר לוד והוחלט לעצור, ולהיכנס לשנת
לילה. אורגנה שמירה, פרסנו שקי שינה על הפלטפורמות ונרדמנו.
עם הנץ החמה התעוררתי לשמע קולות, דמויות עטויות שחורים
מתרוצצות בצדי המסילה, לרגע נבהלנו לא הבנו את פשר התופעה אבל
הם היו נחמדים יחסית שכן בתחילה הציעו לנו קפה ואחרי כן להניח
תפילין, מסתבר שאלו היו אנשי חב"ד חסידים שבאו ללקט מצוות.
לא אוכל להסביר את התופעה בה אף אחד לא היה מעונין להניח
תפילין, פשוט סירוב קולקטיבי כזה, ניסו לבקש על נפשנו ולא
הצליחה דרכם, עוד אמרו תניחו תפילין חיילים שלא יקרה חלילה
אסון בדרך ולא צלחה בקשתם. אחרי התארגנות קצרה נסענו.

עם הכניסה ליעדנו - מחנה כורדני על-יד חיפה בסיבוב המסילה בואך
שער הבסיס נעקרה המסילה מהקרקע והרכבת התהפכה, עפנו כולנו לכל
הכיוונים על הקרקע החולית, המומים ולא קולטים את  האירוע.
הזחל"מ על ידו הייתי בנסיעה נבלם בעץ האקליפטוס והושלכתי לצד
העץ נס? סימן נוסף? איש לא נפגע!