עוברת, רואה אבנים עם שמות, שורות - שורות.
קשה להאמין, לא יכולה. עומדת מול אבן גדולה, עם שם בשחור,
בוהה, לא בוכה, רק בוהה.
בוהה בכלום.
ופתאום מבינה - שהכי קשה, זה לא לעשות דבר. רק לחכות, שיגיע
תורי.
אלוהים, הסבר לי כי אני לא מבינה. פרחים - אסור, ובני אדם -
מותר? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.